|
|
עמוד:10
10 האוניברסיטאות בעשורים האחרונים חשפה את הצד המכוער שלה בסירוב של המוסדות היוקרתיים ביותר במערב לגנות גילויי שנאה כלפי יהודים . לא מצאתי תגובה אחרת למעט שתיקה . מלחמת קיום הופכת את היוצרות . היא יוצרת כאוס נפשי . ספרו של הרב חיים סבתו, "תיאום כוונות", נותן מבע נאמן לתחושת הגישוש באפלה . הכול יש בספר זה מלבד תיאום . לכאורה האסטרטגיה מיושמת שלב אחר שלב, ואף על פי כן הנפש מרוקנת . לנוכח המצב המורכב ללא נשוא נאבקתי עם עצמי בחירוף נפש לכתוב, לעיתים בהצלחה חלקית ולעיתים בכישלון מוחלט . הייתה זו שתיקה מאולצת . וליתר דיוק היא כסתה על מאבק פנימי שלא להניח לשתיקה כזו להתפשט לזירה הנפשית כולה . המאבק המשיך לשתיקה בעלת משמעות . ההתמודדות שלי נעשית דרך המקלדת . החלטתי לחשוב על השתיקה בעולם הדתי ולבחון את מקורותיה . כתיבה כתרפיה . אכתוב וירווח לי, השליתי את עצמי . הפירוק של תופעת השתיקה לגורמים והמעקב אחרי התבטאויותיה הרעיוניות אפשרו לי להשתקע בגופי החכמה, ובמיוחד החכמה המעשית, לאמור המוסר . המפגש עם אנשי ימי הביניים וראשית העת החדשה, שמבחינתם המצוקה היא לחם יומם, שיקף כתיבה המרימה את האדם לעולמות עליונים . אפשר לראות בכך בריחה מהמציאות אך ניתן לפרש את המהלכים הרעיוניים כתחושה של חיים עם אלוהים על אף שהמציאות טופחת על פניהם . אני מקווה שהעיונים בתופעת השתיקה יסייעו לקורא כפי שהם סייעו לי . להתגבר בוודאי שאי אפשר . אבל לשאת את המשא בכבוד, באצילות, אפשר לפחות לנסות .
|
|