|
|
עמוד:78
תשרי תשפ"ו, ספטמבר 5202גיליון 101 78 צודק תמיר כשהוא אומר שיש להבין טוב יותר את תרבות האויב, והוא מביא שפע דוגמאות לכך . אבל אפילו כולנו מזרחנים וכולנו בקיאים בקוראן ובדרך מחשבת האויב, עדיין אין בכך להבטיח ערנות להפתעות הנובעות מצורת חשיבה שונה מזו של האויב, שאינה תמיד קשורה לתרבותו או לדתו . יש אין - ספור דוגמאות לכשלים בתחום הזה, שחלקן מתואר בספרות העולמית ואביא כאן רק אחת, ידועה היטב, וכולה שלנו : ההערכה הישראלית הברורה בתחילת שנות השבעים הייתה כי המצרים לא יצאו להתקפה "בלי השגת עליונות אווירית במערב סיני" כנראה מתוך ההנחה אצלנו שבתנאים כאלה צה"ל לא היה פותח במלחמה . בדיעבד הסתבר כי העליונות האווירית הישראלית נוטרלה משמעותית על ידי הטק"א המצרי . ( האם המצרים צפו זאת או אפילו בנו על כך ? זו שאלה טובה . . . ) . אין ספק שסאדאת חשב אחרת ממנהיגי ישראל, אבל בקיאות בפלפול האסלאמי לא הייתה תורמת כאן דבר, מפני שהבדלי גישה כאלה מבוססים לפעמים על רבדים אחרים באופן המחשבה של האויב . אסתכן ואומר כי סאדאת הכיר את קלאוזביץ', ואפילו את סון - טסו, והבין היטב את אופן החשיבה שלנו ( בשנות השבעים ) על יציאה למלחמה ודרך ניהולה . ניתן להשוות הפתעה אסטרטגית למושג מוכר בעולם הפיתוח הטכנולוגי : יש נעלמים ידועים ויש נעלמים בלתי ידועים . לגבי הנעלמים הראשונים, כשאנחנו יודעים על קיומן של בעיות לא פתורות, נוכל להיערך לפתרונן . אשר לקבוצה השנייה, המדובר בנעלמים שאיננו מסוגלים להעלות בדמיוננו, עד שהם "מגיחים ממחבואם", ולא פעם גורמים לחיסול פרויקט ( בעניין זה ראו את הבחנת קשי וצור, "בין סודות לתעלומות", "מבט מל"מ", גיליון ,97 עמודים 10 - 13 ) . הפתעות תמיד תהיינה . הכרה טובה יותר של תרבות האויב אולי תעזור בחלק מן המקרים, אבל לדעתי עדיף להניח את הגרוע מכל ובמקום לנסות לנחש מה עלול לקרות, עדיף להבין שהפתעה ( בזמן, במקום, בסוג ) תמיד תתרחש . לכן, יש לחשוב על שיטות ואמצעים לבקרת נזקים, לרבות לאפשרויות ה"פרועות" ביותר ( בחלקו, זו גם הסיבה לקיומה של רזרבה אסטרטגית ) . זו אינה הטלת דופי באנשי המודיעין . זו פשוט השלמה עם העולם האמיתי . גם תיאור חוסר התוחלת בשיטוט במרחבי המידע מעלה תהיות : לשם מה לשוטט במרחב הזה בלי לקרוא את תכולתו ? ומי שיוצא ידי חובתו רק בקריאת הכותרות או התקצירים פשוט עושה מלאכתו רמיה והוא, והממונה עליו, כנראה הוצבו לתפקיד הלא נכון . אך מה שיותר חשוב - מי שהגה רעיון זה, צריך היה מזמן לתת את הדין על כך . וכאן אני מגיע למסקנה הנראית לי החשובה מכל : בפרפרזה על דברי בן גוריון / דיין / שרון / בנט . . . כי "הוא מבכר סוסים דוהרים על שוורים עצלים", ייתכן ובדרגים, או בתפקידים מסוימים במודיעין, עדיפים פאראנויים קליניים על אנשים יותר שקולים ועדיף כמה קריאות מיותרות של "זאב, זאב" על אף הנזק שהן תגרומנה ( וראו בעניין זה את המאמרים של והראיונות עם הפסיכולוג הקליני עפר גרוזברד, שייעץ בעבר לאמ"ן ) . יותר ויותר מתפרסמים לאחרונה תחקירים על מה שאירע באותו לילה והם מצביעים על תקלה שלא נבעה מאף אחת מהבעיות שתוארו לעיל . האסון כנראה לא נבע ממודיעין לקוי, או מחוסר מודיעין ( הושמעה אף טענה שחלק מהבעיה נבע מעודף מידע . . . ) , מאי - הבנת האויב, או תרבותו ( בהתייחס בעיקר לרמה האסטרטגית - עדיף להניח את הגרוע מכל ובמקום לנסות לנחש מה עלול לקרות, עדיף להבין שהפתעה ( בזמן, במקום, בסוג ) תמיד תתרחש הבה לא ניבהל מטכנולוגיות אבל אולי נחשוב, נגדיר מה הגבול בין יכולת טכנולוגית לבין יכולות אנושיות ייתכן ומבחן של "ראייה רחבה והתייחסות לפרטים" צריך להיכנס למבחנים הפסיכוטכניים של כל מועמד האמור לעסוק במודיעין
|
|