|
|
עמוד:74
תשרי תשפ"ו, ספטמבר 5202גיליון 101 74 לאחר הקמתה ביולי 1948 . כאמור, מערך השליחים הארצישראלי כולו התמוטט מייד לאחר הפלישה ב - 51במאי 1948 . מאות פעילים יהודים נעצרו, אך פילפול לא הופיע ברשימות של אף ארגון ציוני, וניצל . ביוני 1948 נעצרה הרמר ומאז הוא הפעיל את רשת המודיעין במצרים עד סיום מלחמת העצמאות, ושנתיים לאחר מכן . פילפול ( שכינויו היה "דין" ) , העביר את ידיעותיו באמצעות אנשי "דעת" בפריז, לעתים בדואר באמצעות קוד ממילון "לארוס" אותו למד בנעוריו, ולעתים בעזרת שליחים וחפצי עולים . בכספת בביתו שמר גם רשימות יהודים שרצו לעלות ממצרים לישראל . באותם ימים גם התפרק ארגון ה"הגנה", ושליחיו שבו לארץ . את מקומם תפסו אנשי "השומר הצעיר", שהמשיכו לחנך צעירים לעלייה וגם עזרו לפילפול בנושא המודיעיני . וכך תאר אחד מחברי "השומר הצעיר" את פעילותו של פילפול : "היינו נפגשים בביתו של עו"ד פילפול, והייתי מוסר לו צילומים, קטעי עיתונים, מסמכים . פילפול היה מאחסן אותם בכספת מיוחדת עם חומר מודיעיני . הייתי תיכוניסט בן ,19 והוא היה גדול ממני כמעט ב- 20 שנה . איש על רמה, קורקטי, אתה יכול להגדיר אותו כטיפוס אנגלי" . עדות מאוחרת לעלילות פילפול הביא העיתון "אל- אהראם" ( 19 במרץ 1959 ) , כשדיווח על משפטו של סלימאן ביאד : "ביאד נאשם בריגול חמור נגד מצרים ב'מלחמת פלסטין' ( מלחמת העצמאות ) ובגניבת מכשיר הקלטה . בחקירותיו הודה וסיפר על פעולות הבגידה והריגול מאז שהתחיל לבצע את הוראותיו של העו"ד רודולף פילפול ( . . . ) הפרקליטות המצרית השתלטה על הרבה ניירות המוכיחים שהנאשם הופעל בידי פילפול בפעולת ריגול שמקורה בישראל" . בחודש יולי ,1948 הגיע לקהיר שליח מטעם "דעת" . אחת ממשימותיו הייתה להסדיר קשר רדיו עם פילפול וסייעניו, לקבוע איתו סידורי תקשורת ולמסור לו הנחיות להמשך העבודה . באפריל 1950 הגיע למצרים ג'ון דרלינג ( אברהם דר ) , לרגל "עסקיו" . פילפול סרב בתוקף להצטרף לרשת של דר בטענתו – הצודקת – שאין לערב פעילות מודיעין עם חבלה, וכך נמנע מלהסתבך ב"עסק הביש", אולם, שמו הודלף למצרים בעקבות מידע שקיבלו מתיאודור גרוס, "דוד מגן", איש מוסד שבגד והופעל על ידי המודיעין המצרי . האם קיבל אזהרה ממקורותיו ש"עלו עליו" ? ואולי היו אלה חושיו ? בכל מקרה הוא הבין שבשלה שעתו לצאת ממצרים, אך חש שמשימה אחת עדיין לפניו : במשרד עורכי הדין שבו עבד, החזיקה חברת shell סקר גיאולוגי שיזמה ממשלת המנדט ב- 1933 . הסקר העלה, בין השאר, היתכנות לשדה נפט ליד הכפר חוליקאת, כיום חלץ . פילפול השיג מ- shell את כל הממצאים שלהם על נפט באזור סיני ועזה והעבירם לשלמה הלל . בקיץ ,1951 שלוש שנים לאחר שעמד בראש רשת המודיעין הישראלית החשובה ביותר במצרים, חמוש בדרכון מצרי מזויף, מלווה בפו אשתו ובמיה בתו, עזב פילפול את קהיר ונחת בפריז . כשהמוחאבראת צלצלו בדלת ביתו, הם מצאו את ורה אמו, פסקל אחיו ואת בטי אחותו הצעירה . * * * לאחר פגישה עם ראש "המוסד" שילוח, הוא נשלח לאולפן ובמשך שנה דאג "המוסד" לקיומו . "אבל הבטחות רבות", התלונן, "לא כובדו" . רק כשלוש שנים לאחר בואו הוא נקלט במחלקת הייעוץ המשפטי של משרד החוץ . באחד מלילות חנוכה שנת 1954 עמד משה שרת על בימת בית העם ברחובות והזמין אליו לבמה את ראובן פילפול . שרת לחץ בחום את ידיו של פילפול, העניק לו תעודת הוקרה מטעם ממשלת ישראל ואמר לרחובותים : "מדינת ישראל חייבת הרבה מאוד לאיש הזה, אך לצערי אינני יכול לדבר על כך" . באפריל 1956 אישרה הממשלה את מינויו של פילפול לקונסול הראשון של ישראל באדיס אבבה, בירת אתיופיה . לרגל המינוי עברת שמו מרודולף לראובן, יצא לחבש והחל לעבוד . רגע לפני שסיים את תפקידו שם, הגישו לו המקומיים הצעה מפתה : "שר הפנים אמר לי בשם הקיסר שישמח אם אחזור לחבש באישור ממשלתי בתור יועץ או שופט עליון" . פילפול דחה את הרעיון ושב לארץ לצמיתות . עם שובו לארץ התמנה למנהל מדור התביעות במשרד החוץ . ובין השאר השתתף במו"מ עם ממשלת סופיה על הפיצויים למשפחות נוסעי מטוס אל-על שהופל בשמי בולגריה . שדר מפריז החזיר את הלגיונר אל מלחמת העולם השנייה : ממשלת צרפת ביקשה להעניק לו מדליה ועיטור על לחימתו בנאצים . אלה ימי ראשית עוינותו של הנשיא דה גול . כדי להימנע מנשיקה נשיאותית כפי שמחייב פרוטוקול הטקס, הוא לא טס לפריז ואת המדליה והנשיקה מוסר לו השגריר ז'אן בורדייה שמגיע לרחובות . בתקופה הזאת הוא נפרד מאשתו וחי בגפו ברחובות . אך היו לו חיים גם מחוץ לעבודתו . הוא העריץ את אייזק שטרן, אהב ללגום דרמבוי צלול, הקפיד שליד הכוסית ימתינו המקטרת או הסיגר, ידע להביט לאישה בעיניים ולשגר אליה את חץ המחמאה הממיסה . . . כשמלאו לראובן פילפול 70 שנים התייצבו בביתו יצחק חופי ( "חקה" ) , שהיה אז ראש "המוסד", ושלמה כהן-אברבנאל וקראו לבני משפחתו פרקים נבחרים בפרשות גבורתו . בשלב מסוים התבקשה המשפחה לצאת מהחדר, וההקראה נמשכה לאוזניו של חתן השמחה בלבד . בתעודת הוקרה שהעניק לו כתב חופי : "לראובן, בתודה על פועלך בשנים תש"ח – תשי"א" . בשלהי חייו חלה בסוכרת קשה אך המשיך להתפרע . שתה כצרפתי, עישן כטורקי . "שאזהר מהמחלה ? ", היה משיב לחרדים לשלומו, "שהיא תיזהר ממני" . רגל ראשונה נכרתה ואחריה גם השנייה . הוא נפטר ב- 21 בפברואר ,1991 בן 81 . על קברו השמיעה בתו את "הליגיונר שלי", מפי אדית פיאף : "עיניו היו גדולות וצלולות למרחקים, לעיתים חלפו בהן הברקים כשמיים זרועי סופות רעמים, היה הוא מלא קעקועים . . . איני יודעת מה שמו, איני יודעת דבר עליו אהב אותי כל לילי הלגיונר שלי" . משה שרת לחץ בחום את ידיו של פילפול, העניק לו תעודת הוקרה מטעם ממשלת ישראל ואמר : "מדינת ישראל חייבת הרבה מאוד לאיש הזה, אך לצערי אינני יכול לדבר על כך" ממשלת ישראל מאשרת לצוער משרד החוץ פילפול לקבל אות הצטיינות מממשלת צרפת שמו הודלף למצרים בעקבות מידע שקיבלו מתיאודור גרוס, "דוד מגן", איש מוסד שבגד והופעל על ידי המודיעין המצרי
|
|