|
|
עמוד:10
תשרי תשפ"ו, ספטמבר 5202גיליון 101 10 השאה בטהראן . אורי דיווח לו על ההתרשמות שלו . על מה שראה באי קיש, על התגובה של ראש הממשלה, על ההפגנות שהולכות ומתגברות ברחובות, על האווירה בבזאר הגדול בטהראן ובערים נוספות ברחבי המדינה, על ההסתה המתפשטת נגד השאה, ועל הקלטות של חומייני שמושמעות בכל המסגדים . דיין לא כל כך אהב את הדברים ששמע . איראן הייתה עדיין בסיס חשוב, היה לה חלק משמעותי בתוכניות של שר החוץ והוא לא האמין שישראל עומדת לאבד אותו . באותו זמן ישראל ואיראן היו בעיצומו של שיתוף פעולה ביטחוני בפרויקטים מאוד מסווגים שלאורי כשגריר היה חלק מאוד חשוב בקידומם : איראן ביקשה להצטרף כשותפה באמל"ח מתקדם ומערכות נשק חדישות שפותחו בישראל : "הייתי מאוד מעורב בכל העניינים האלו ובכל המשאים ומתנים שנוהלו בין אנשי מקצוע משני הצדדים . סכומי כסף גדולים עברו מטהראן לירושלים . באותו זמן זה נראה לי נכון . ישראל נזקקה מאוד לכסף האיראני כדי לשקם את כלכלתה לאחר המשבר הקשה בעקבות מלחמת יום הכיפורים והכסף שהגיע מאיראן סייע לכך . גם לרכש צבאי לאחר שאיבדנו במלחמה כל כך הרבה ציוד וכלי מלחמה וגם לפיתוחים חדשים של מערכת הביטחון . "ישראל הייתה אז בשלבים ראשונים של תכנון מטוס קרב 'כחול - לבן', הלביא, והשאה מאוד רצה שאיראן תהיה שותפה . זה היה פרויקט הדגל של התעשייה האווירית והרגשנו שבעזרת הכסף האיראני יהיה הרבה יותר קל לקדם אותו מבלי שנפגע בתקציבים אחרים של משרד הביטחון . אבל ככל שהבנתי עד כמה המצב שם רעוע, חששתי לגורלם של הפרויקטים האלה . היה ברור לי שאם יקרה משהו למשטר, הפיתוחים הסודיים יכולים להגיע למישהו אחר" . בשלב מסוים אורי טס לישראל, נפגש שוב עם שר החוץ וחזר שוב על הדברים שהשמיע בטהראן . משה דיין, די חסר סבלנות לבשורות הרעות שמביא השגריר, ביקש הוכחות . ללוברני לא היו הוכחות . הייתה לו תחושת בטן שהתבססה גם על מפגשים שהיו לו עם בכירים בהנהגה האיראנית ובעיקר על ההתרשמות ממה שקורה ברחובות טהראן . ההסתה במסגדים, הלכי הרוח בבזאר הגדול של טהראן . שר החוץ דיין ביקש ממנו להעלות את הדברים על הכתב ולהעביר אליו . לוברני חיבר מסמך בן שלושה עמודים, שהגיע ללשכת שר החוץ ב - 15 ביוני ,1978 חצי שנה לפני הקריסה הגדולה . " הרגשת רבים באיראן היא כיום שהחל תהליך מואץ של ערעור מעמדו של השאה", נכתב באחד הסעיפים, "תהליך אשר אין דרך חזרה ממנו ואשר יביא בסופו של דבר למפלתו ולשינוי דרסטי בצורת המשטר באיראן . . . המשמעויות שעשויות לצמוח ליחסי איראן - ישראל ממצב חדש שייווצר במדינה זו במידה ושלטונו של השאה יתערער הן חמורות . . . כל שינוי בשלטון זה יפעל לפי מיטב הערכתנו לרעתם של יחסינו עם מדינה זו . . . "מוצע שלאור הערכת המצב הנ"ל יקוים דיון יסודי בפורומים המתאימים לגבי המשמעויות העלולות לצמוח לישראל משינויים דרסטיים ביחסים עם איראן בכל אחד מהתחומים הנ"ל . דגש מיוחד יש להציב בכל הקשור למדיניותינו בנושאי הנפט והפרויקטים הביטחוניים " . משה דיין לקח את המסמך שהגיע מלוברני, דאג שיתורגם לאנגלית והעביר אותו ל - CIA . הוא לא ציין מי חיבר את המסמך, רק הוסיף הערה שמדובר במקור מאוד אמין . התשובה האמריקאית הגיעה כעבור זמן קצר : " מי שחיבר את הערכת המצב הזו אינו מצוי במטרייה האיראנית במידה מספקת כי לפי כל ההערכות שלנו בעשר או בחמש עשרה השנים הבאות לא יהיה באיראן כל שינוי משמעותי . . . " לוברני : "לאמריקאים היו באותה עת 25 אלף פונקציונריים רשמיים באיראן . מכל התחומים . שגרירות, נספחות, פנטגון, תעשיות ביטחוניות, אנשי צבא, מדריכים ויועצים, תעשייה אווירית CIA, NSA ומה לא . ועם כל הכוח הגדול הזה, אף אחד מהם לא ראה את מה שאני ראיתי ? " בעקבות חילוקי הדעות הגיע משה דיין למסקנה שהגיע הזמן להחליף את השגריר . אחרי יותר משש שנים באיראן, לוברני, לגישתו, הפך מנכס לנטל . המחליף כבר נקבע : יוסף הרמלין, ראש השב"כ לשעבר, שאמור היה להגיע לאיראן בחודש אוקטובר 1978 . לוברני : "משה דיין לא אימץ את עמדתי . מבחינתו, צריך היה להמשיך קדימה . שום דבר משמעותי לא אמור לקרות בזמן הקרוב . למזלי, היו לי מהלכים גם במשרד הביטחון וגם במנהל הדלק . שם למשה דיין לא היה יותר מדי מה להגיד . אמרתי שם מה לדעתי יקרה "למזלי, היו לי מהלכים גם במשרד הביטחון וגם במנהל הדלק . שם למשה דיין לא היה יותר מדי מה להגיד . אמרתי שם מה לדעתי יקרה באיראן והצעתי שלא ימהרו להתקדם עם הפרויקטים" ימים ספורים לאחר שהשאה נמלט מטהרן, נחת המטוס שהביא את חומייני מפריס . צילום : ויקיפדיה
|
|