|
|
עמוד:10
נמלטים | 10 גרמניה, נמלאה יחידים שהסתירו שלדים נאציים מביכים בארונות שלהם . הדבר היה נכון במיוחד בשירותי המודיעין של הרפובליקה הפדרלית, שראו בנאצים לשעבר סוכנים מהימנים במיוחד במאבק נגד הקומוניזם — וסוכני השפעה שימושיים במיוחד, שניתן בנקל להכחיש את הקשר עימם, בארצות העולם השלישי . לא היה מחסור בסוכנים נאצים מהימנים לכאורה מעין אלה, שכן אלפי פושעי מלחמה כבר חמקו לכל קצווי תבל, ורבים אחרים הגיעו להסדרים משלהם עם בעלות הברית המערביות . מצד שני, ועל אף התפיסה הרואה בנאצים לשעבר אנטי-קומוניסטים מושבעים, רבים מהם הגיעו להסדרים דומים עם ברית המועצות וגרורותיה ואף פיתחו קשרים אידיאולוגיים עימן . אחרים היו לסוחרי נשק עצמאיים, למרגלים ולמפעילי סוכנים במסווה כזה או אחר, ועניינם היחיד היה קבלת תמורה כספית על הכישורים שפיתחו בשירות הרייך השלישי . לבסוף, היו גם מי שטיפחו פנטזיות בדבר תחייה של הנאציונל- סוציאליזם . לאמיתו של דבר, כפי שנראה, הגבול המפריד בין פרו- מערביים, פרו-סובייטיים, שכירי חרב עצמאיים ורֵוואנשיסטים נאצים היה על פי רוב מטושטש, ולעיתים קרובות היו בהם שפעלו בשירותו של יותר מגורם אחד באותו הזמן, החליפו צדדים ושימשו סוכנים כפולים ואפילו משולשים . בסופו של דבר, מכל מקום, הנשכרת העיקרית מהפשרה המוסרית שעשתה גרמניה המערבית היתה ברית המועצות : גם משום שהפשרה הזאת פתחה פתח לסוכנים הכפולים שלה ואפשרה להם לחדור לתוככי המנגנונים הפנימיים של השלטון בגרמניה המערבית, וגם משום שקשרים עם פושעים נאצים היו נטל פוליטי של ממש על המערב-גרמנים, שנתפסו במידה רבה כיורשיו של הרייך השלישי . למעשה, החשיפה הבלתי נמנעת של הקשרים האלה שיבשה את היכולות המודיעיניות של גרמניה המערבית נגד גרמניה המזרחית והסובייטים למשך עשרות שנים — בדיוק על פי התוכנית של מוסקבה . ההיבְּריס והאשליה העצמית, שהובילו את ההנהגה הפוליטית
|
|