|
|
עמוד:14
מתי הפכנו ליהודים | 14 סוגה ספרותית יהודאית, בדומה למגילות מדבר יהודה, הספרות הגנוזה, ואגדות התלמוד . * * * השער השלישי בספר עוסק בספרות חז"ל ובעולם התורה שבעל פה . בספרות זו מרובות השאלות והתמיהות והן תופסות חלק חשוב במחקרי . דמותו הסימבולית של יוחנן בן זכאי מהווה נקודת מפנה בנרטיב הלאומי היהודי . הוא מסמל יותר מכול את סופה של התרבות העברית-הֶלֶנית ואת המעבר לעולם הישיבות של "יבנה וחכמיה" . הצבתו כדמות מפתח שחוללה את המהפך בין שני העולמות יצרה ניגוד חריף בין ההגות היוונית לבין עולם ההלכה הרבנית . קשה למצוא מכנה משותף בין עולם המדע והרציונליזם ההֶלֶני, לבין הפולמוס ההלכתי של ספרות חז"ל . מחקר זה מנסה לבחון את סוגיית ההיסטוריוגרפיה של התלמוד, ואת השאלה האם ספרות חז"ל יכולה לשקף את קורות היהודים . האם אגדות התלמוד משקפות מציאות היסטורית ? מה ידעו חז"ל על עברם ? מה חשבו חכמי התלמוד על האגדות שיצרו ? השאלה הפרימורדיאלית שצריכה להישאל היא מתי חוברה ספרות חז"ל ומי חיבר אותה . מי כתב ומי ערך ? ובמילים אחרות, עד מתי התורה שבעל פה נשארה אוֹרַלית, ומתי נכתבה על מגילות קלף ? חוקרי התלמוד המעיטו לדון בשאלה האם המשנה והתלמוד הם ספרות כתובה, או תוצאה של מסורות בעל פה . הם נמנעים מן השימוש במונח כתיבה או חיבור, ומעדיפים להשתמש במונחים מעורפלים כ"עריכה" או "חתימה" ומתקשים להכריע בשאלה האם בשלב מסוים עורכים נטלו לידיהם רשימות אלה וסידרו אותן לקבצים, והאם התלמוד נשאר "תורה שבעל פה" עד למועד חיבורו בכתב . נשאלת השאלה איך יצירה מונומנטלית זו היתה יכולה להישמר בזיכרון האנושי, ולעבור מפה לאוזן במשך דורות כתורה שבעל פה, עד למועד העלאתה בכתב . לטענת חוקרים, ההיסטוריה לא ממש עניינה את חז"ל, וזו הסיבה שאין בתלמוד זכר לאירועים היסטוריים ממשיים . האם חז"ל היו באמת אדישים לקורות עברם ? חוקרים רבים יצרו תחליפים לתיאור קורות העבר, באמצעות הפיכת אגדות חז"ל להיסטוריה . מחברי התלמוד,
|
|