|
|
עמוד:11
| 11 מבוא סביב השאלה איך צמחו הקהילות היהודיות באירופה, בצפון צרפת ובגרמניה . תולדותיהן של 1,000 שנה אלה התמלאו באגדות ובהשערות חסרות בסיס . לא במקרה, גם ימי ביניים אלה מכונים בהיסטוריה העולמית "תקופת חושך" ( dark ages ) , בעיקר בגלל היעדר תמונה היסטורית ברורה . בגלל המחסור במקורות ממשיים פנו חוקרים לספרות האגדה במשנה ובתלמוד, ספרות מאוחרת, שאת תכניה ביקשו להשליך על תקופות קודמות . כך המציאו את "תקופת המשנה והתלמוד", הגדרה מלאכותית ממנה משתמע שההיסטוריה של היהודים במשך כ- 1,000 שנה היא ההיסטוריה של תלמידי ישיבות, כפי שהיא משתקפת בדיונים ההלכתיים ובאגדות . לאמיתו של דבר ספרות חז"ל חשובה כשלעצמה, אך אין בה תיאורים תקפים על אירועים היסטוריים ממשיים . למרות זאת, אגדות המשנה והתלמוד שימשו, בנרטיב הלאומי, תחליף זמין לתיאור תקופה של כ- 1,000 שנה, עד להישגי המחקר העכשווי . * * * המרידות ברומא פגעו במבנה האוכלוסייה היהודאית וטשטשו את הזרמים והכתות שאפיינו אותה קודם לכן . הסיקריים, הקנאים ומתנזרי "כת היחד" נעלמו, אבל האחרונים הורישו לנו את תורתם במגילות שהשתמרו במערות מדבר יהודה . כוחם הכלכלי של כוהני המקדש נפגע אך הם זכו להערכה בקרב כלל האוכלוסייה וגם בקרב חז"ל . אפשר לומר שאחרי הלם החורבן התקיימו במקביל שלוש קהילות . הגדולה שבהן היא היהדות ההֶלֶניסטית, ולצידה התקיימו שתי קהילות קטנות : יהדות משיחית-נוצרית ויהדות רבנית . היהדות ההֶלֶניסטית כונתה לעיתים בשם "יהדות בית הכנסת", בזכות זיקתה לדימויים האֵליליים שעל גבי פסיפסי בתי הכנסת בארץ ישראל . יהדות זו נקראת גם "יהדות כוהנית" . כוהני המקדש איבדו כאמור את משרותיהם אבל נחשבו עדיין לאצולה חברתית, מילאו תפקידי הנהגה רשמיים ושימשו נציגי הקהילה בפני השלטון הקיסרי . אחרי המרד והחורבן, מעמד חוקי המקרא התערער והם הפכו ללא רלוונטיים . רוב האוכלוסייה אימצה אורח חיים אֵלילי, ואילו חז"ל
|
|