|
|
עמוד:8
ילד משלָך | 8 בשורש הדברים נמצאת הכמיהה . המנוע והמניע לכול . כמיהה יסודית, בסיסית, כוססת, מכרסמת בגוף, במחשבה, בחלומות, במה שמעיזים לדמיין ובמה שמפחדים לחשוב, במה שיהיה אם כן ומה חלילה אם לא, בשנים ארוכות של התאמת העצמי ל"שרוול" צר, בדרך למטוס שאינו מגיע, "שרוול" שבתוכו ובגבולותיו מתנהלים החיים, והם מתאימים את עצמם למידותיו . ועם הכמיהה באה המתנה ארוכה . שנים . חמש שנים, ליתר דיוק . המתנה מתמחשת בבטן כחולה-סגולה שאין בה סנטימטר אחד פנוי מדקירות, בעטי הזרקה עמוסי הורמונים שנמצאים במעלה המקרר ובשקית מחטים קטנה בארון ; בעשרות רבות של בדיקות אולטרה- סאונד, ובעינַי החרדות שתלויות בעיני הטכנאית המביטה בשחלות שלי, בהמתנה לשמוע כמה זקיקים נוצרו, התפתחו, הבשילו . כל אחד מהם יוכל להיות הילד שלי . הילד מהחלומות . וככל שעובר הזמן הכמיהה המתמשכת כבר חורצת חריצים של ממש בנפש, כפי שתעיד העובדה שגם היום, שנים אחרי, חמש בבוקר, כשאני כותבת את המילים האלה, עדיין עולות לי דמעות בעיניים . געגועים למה שאין דרך לדמיין, למובן מאליו, שעבורךְהוא רחוק כמו השמש . תהיות איך יהיה, כשיהיה, אם יהיה לי פעם אחד כזה . ילד . וגם רגש אחד נוסף, ש"מזהם" את הכמיהה הנקייה, לא נאצל או יפה במיוחד, הרצון הפשוט להיות "כאחד האדם", כמו כולם . לא להיות חריגה . בד בבד עם טיפולי ההפריה אני עובדת כרכזת מערכת בתוכנית תחקירים בטלוויזיה, אחראית לתחקירים גדולים בנושאים שונים, אבל תחום ההתמחות המובהק שלי הוא תחקירי בריאות . אני לומדת את מערכת הבריאות על שלוחותיה, מייצרת מקורות, מזהה קשרים והקשרים, מפעילה מבט ביקורתי, לומדת את האופן שבו רופאים פועלים, חושבים, מתמודדים עם דילמות, את הדרך שבה המערכת מנתבת את עצמה בין לחצים וכוחות סותרים . ובאותו זמן ממש אני עצמי קליינטית פעילה מאוד של המערכת הזו . משתמשת בשירותיה כדי לנסות להרות, צורכת באופן אינטנסיבי בתי חולים ורופאים, עוברת
|
|