|
|
עמוד:56
56 | אופקים שתי הדוגמאות מלמדות על הבדל מעניין באופן שבו ניתן לחולל שינוי : בעוד בניגריה התחיל השינוי מלמטה, דרך מנהיגים מקומיים ועבודה עם הקהילה, בגואטמלה הובל המהלך על ידי מוסד דתי מרכזי שפעל ברמה הלאומית . ואולם בשני המקרים נבעה ההצלחה מהיכולת למסגר מחדש ערכים דתיים באופן שתמך בפיוס ובשלום, תוך שמירה על אותנטיות דתית ורגישות תרבותית . ג . התמודדות עם הטראומות הקולקטיביות כאשר דורות של אנשים גדלים במציאות של סכסוך, הם חווים חשיפה לאלימות, מתח מתמשך ותחושת איום, היוצרים הש פעה פסיכולוגית-חברתית עמוקה והופכים לטראומה קולק- טיבית משותפת . כחלק ממנגנון ההתמודדות, כל חברה מפ- תחת נרטיב מסוים של העבר – סיפור שמעגן את המציאות- בהיגיון כלשהו ומאפשר להכיל אותה . נרטיב זה, המועבר דרך מערכות החינוך, התרבות, התקשורת והמשפחה, משפיע עמו קות על האופן שבו החברה מבינה את ההווה ומדמיינת את- העתיד . המחקר מצא כי התמודדות עם הטראומה הקולק טיבית ועם תפיסות העבר מכרעת לתהליכי שינוי . סכסוכים- שהצליחו להגיע לפתרון התאפיינו בהתמודדות מעמיקה עם העבר במגוון דרכים – החל ממיפוי הנרטיבים השונים והכרה בהם, דרך ועדות היסטוריות, וכלה בוועדות אמת ופיוס . לעו מת זאת, תהליכי פיוס שנכשלו התאפיינו בהתעלמות מהע- בר ומהטראומות הקולקטיביות . עם זאת, העיסוק בעבר הוא- עניין רגיש ומורכב . במקרים רבים עצם העיסוק בו עלול לעו רר מחדש את הסכסוך האלים . לכן חשוב לבחון בזהירות את- בשלות החברות לעסוק בעבר ואת האופן המתאים לעשות זאת בכל שלב של התהליך . המקרה של דרום אפריקה מדגים היטב את מורכבות ההת מודדות עם העבר ואת חשיבותה . לאחר עשורים של משטר- אפרטהייד ומאבק אלים, הוקמה ״ועדת האמת והפיוס״ שמי לאה תפקיד מכריע בתהליך השינוי . הוועדה לא רק חקרה את- העוולות שנעשו לשני הצדדים במהלך שנות הסכסוך, אלא יצרה מרחב ציבורי שבו יכלו הקורבנות להשמיע את קולם, והמבצעים יכלו להתוודות על מעשיהם – ובכך יצרה מרחב למתן דין וחשבון אישי וקולקטיבי . באמצעות שימוש בסמלים משמעותיים של פיוס, וידוי וחרטה, ועל ידי חשיפה נרחבת של אלפי עדויות בתקשורת, הצליחה הוועדה לייצר תהליך של הכרה, ריפוי ובניית אמון . גם בגואטמלה ננקטו צעדים פו ליטיים, והוקמו ארגונים וקואליציות חברתיים ייעודיים לה- תמודדות עם הטראומה ועם אי-צדק היסטורי במהלך שנות- הסכסוך הרבות, בפרט כלפי קבוצות המיעוט הילידיות . הללו העצימו קבוצות מודרות, כולל נשים, להתמודד עם טראומת העבר ולמסד מחדש יחסים המקדמים צדק לכול . ד . הכללה ושמירת זהויות קבוצתיות שייכות קבוצתית היא מרכיב מהותי בעיצוב השקפת העולם של אנשים, ביחסם לקבוצות אחרות ובתפיסתם את היכולת לשנות את המציאות . בכל ניסיון להבין את הסכסוך או לשנו תו, הזהות הקבוצתית מובלטת במיוחד והופכת למשמעותית . - אנשים החולקים אותה זהות מפגינים תחושת נאמנות עמוקה לקבוצה ואמונה בגורלם ובמטרותיהם המשותפים, ולכן יירת מו בשמה למשימות שונות, כולל מאבק ולחימה . - לרוב בכל אחד מצדדי הסכסוך קיימות תת-קבוצות רבות, המחזיקות בתפיסות שונות לגבי הסכסוך ודרכי פתרונו . לפיכך, לצורך התמרת הסכסוך יש חשיבות עליונה להכ ללת מגוון הקולות בחברה בתהליך, כולל מגוון שחקני שטח- ( grassroots ) וקהילות מקומיות, וליצירת חיבורים בין מגוון קולות אלה . חברה אזרחית, על קולותיה השונים, יכולה לא רק להביא נושאים חשובים לשולחן – כאלה שלאו דווקא נמצאים על סדר היום של הצדדים הנלחמים או המובילים את המאבק בדרג מקבלי ההחלטות – אלא היא גם מהווה תרומה חשובה לצעדי בניית אמון בין הצדדים . מנהיגי חברה אזרחית או מנהיגים דתיים יכולים להוביל לשינוי עמדות בח ברה, להעלאת רעיונות חדשים ולקבלתם על ידי קהילות של- מות . חברה אזרחית יכולה לייצר מרחבים לא פורמליים עבור- דיונים פתוחים והחלפת רעיונות, וכך מגדילה את הלגיטימיות של התהליך ואת הסיכוי שהסכמות שיושגו יתקבלו על ידי הציבור הרחב . עם זאת, יש למצוא איזון עדין בין הכרה בייחודיות של כל קבוצה וכבוד לייחודיות זו לבין פיתוח מרחבים משותפים ונ קודות חיבור בין הקבוצות השונות . מקרים שבהם התעלמו- מהזהויות הקבוצתיות או ניסו לטשטש אותן – נכשלו, אך כך גם מקרים שבהם הושם דגש רב מדי בקבוצות הזהות, ללא ניסיון ליצור גשרים ומכנים משותפים . המפתח להצלחה טמון ביכולת לפתח בה-בעת שני תהליכים : מתן ביטוי, כוח והכ רה לקבוצות הזהות השונות, לצד פיתוח זהות נוספת משות- פת – אזורית, תרבותית או אזרחית – שיכולה לשמש בסיס- לדיאלוג ולשיתוף פעולה . המקרה של צפון אירלנד ממחיש היטב את המורכבות הזאת . במשך שנים התקיים באזור סכסוך עמוק בין שתי קבוצות זהות מובחנות – רוב פרוטסטנטי הנאמן לבריטניה ומיעוט קתולי- אירי השואף לאיחוד עם אירלנד . החלוקה ביניהן הייתה לא רק דתית, אלא כללה גם הפרדה באתניות, בשאיפה הלאומית, בתרבות, בדיאלקט, באזורי המגורים, במוסדות החינוך
|
|