|
|
עמוד:103
אופקים | 103 ת ק ו ו ה ב י ן ה א ו ק י י נ ו ס י ם | מ ש ו א ה ש ג י ב ניצול שואה ובעבר מנהל הליגה נגד השמצה, צייץ בעקבות אירועים אנטישמיים בוועידת המפלגה הדמוקרטית כי אף שהוא מאמין שמצבם של יהודים באמריקה יהיה טוב יותר בעתיד ממצבם כעת, הוא חושש שהמצב לעולם לא יחזור לק דמותו ( כפי שהיה לפני שבעה באוקטובר, מ"ש ) . יהודי אמרי- קה לא מוותרים על החברה האמריקאית או על התקווה שהיא- מרכזית בהווייתם . על אף האכזבה הצורבת והחשש הכבד, הם ממשיכים בבניית בריתות ושואבים תקווה מעלייה ניכרת במ עורבות של יהודים באמריקה במוסדות היהודיים – מהלל- וחב"ד באוניברסיטאות, דרך מספר שיא של גיורים בקהילות ליברליות, ועד לעלייה באקטיביזם לטובת הקהילה היהודית . אכן, יהודי אמריקה לא מוותרים על התקווה, אך ניכר שהחשד והתסכול שלהם יוצאים מתוך החומות אל החוץ . בתור ישראלית המתגוררת בשלוש השנים האחרונות באר צות הברית, נדמה לי שטוב יהיה אם אנחנו, הישראלים, נעשה- את המסע ההפוך וניתן לתקווה מעט יותר מקום נטול הגנות . תקווה היא אמונה באפשרות לעתיד טוב יותר ומעשים שי ביאו למימושו של עתיד זה . ההיסטוריה הישראלית – של- תקומה אחרי משברים, והאופי הישראלי – שתמיד מסתכל הלאה ובונה ומשקם, מספקים בסיס חזק לתקווה . אכן, נדמה שהישראלים מבצעים כל העת פעולות שיובילו לעתיד טוב יותר, אבל כמנגנון הגנה מפני האכזבה האפשרית מכישלון – ואנו למודי כישלונות רבים – אנחנו נמנעים מלדבר תקווה, כדי שלא ניפגע יותר כשזה לא יעבוד . עדיף להיות ציניים כלפי הנאיביים שמקווים . ,Wearing hope on your sleeve שימת התקווה בחלון הראווה של העשייה, היא אפשרות מפחידה . אך הסכנה בהשתקת התקווה היא ההיבלעות לתוך הייאוש והפיכתו להרגל, לשגרה . הפרויקט הציוני היה פרויקט פוליטי שנראָה בזמנו חסר סיכוי, אך הצליח כנגד כל הסיכויים בזכות פעולות שהיו מלֻווֹת באתוס של תקווה . ויתור על האמונה בשינויים חברתי ופוליטי שיובילו לעתיד טוב יותר, הוא כמו ויתור על הפרויקט הציוני והישראלי כולו . ,You do realize, don’t you שאל אותי משתתף באחת מההרצאות שהעברתי בשנה האחרונה, that your national anthem is literally titled HaTikvah ? עם תנועת המחאה ובעקבות שבעה באוקטובר, נדמה לי שבשנתיים האחרונות שמעתי ושרתי את "התקווה" יותר פעמים מאשר בכל חיי עד אז . נדמה לי שהגיע הזמן שנהיה אמיצים לא רק בפעולות מעוררות השראה, אלא גם ברגש התקווה שילווה אותן . ד"ר משואה שגיב היא עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן ומרצה אורחת על שם קורת במכון הלן דילר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי .
|
|