|
|
עמוד:101
אופקים | 101 ת ק ו ו ה ב י ן ה א ו ק י י נ ו ס י ם | מ ש ו א ה ש ג י ב למען ריבונות יהודית וחברת מופת, החלו בונים חומות הגנה סביבם : אם פחות מקווים, או אם מתבלים את התקווה במנה הגונה של ציניות, מתאכזבים פחות כשהמכה מגיעה, והיא תמיד הגיעה . בשנה האחרונה, אירועי השבת השחורה, אי-השבתם של החטופים במשך זמן כה רב, התמשכותה של המלחמה והאי- ודאות באשר לסופה ולעתידם של המפונים הרבים, כישלונה של הנהגת המדינה והקרע החברתי החמור – כל אלה הובילו ישראלים רבים לייאוש כה עמוק, עד שהתחושה היא כי דיבור על תקווה הוא לעיתים כמו לעג לרש . יתרה מכך, התקווה כפרויקט ישראלי-פוליטי בנויה על האפשרות לשנות את המ ציאות ולהפוך אותה לטובה יותר . בשנה האחרונה ישראלים- רבים חוזים באירוע אחר אירוע, שבעידן אחר היו משנים את המציאות הפוליטית מן הקצה אל הקצה, אבל בהווה היש ראלי נראה שדבר לא משתנה לטובה, וישראלים רבים מרגי- שים שלא משנה מה יעשו, דבר גם לא ישתנה . היעדר התקווה- ביכולת לשנות את המצב הפוליטי הוא מכת מוות לאתוס התקווה הישראלי . יותר מחשד, יותר מתקווה אבל החשד, האכזבה והציניות הם לא כל הסיפור . על אף המ כות והאתגרים, הסיפור היהודי-ישראלי גם היום מבוסס על- תקווה . כשבני ישראל יוצאים ממצרים, לאחר שהם חוצים את ים סוף ומבינים שעידן מצרים תם, הם נושאים שירה . לאחר שירת הים מתאר המקרא סצנה נוספת, שבה מרים וכל הנשים מובילות שירה וריקודים : "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָכָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָבְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" ( שמות טו כ ) . בני ישראל יצאו ממצרים בחופזה . לא היה להם זמן אפילו להתפיח לחם כדי לקחת צידה לדרך, אבל לנשים, כפי שמתואר במקרא, היה זמן לקחת איתן כלי נגינה . מספר פרשנים ודרשנים מנסים להבין את הבחירה הזאת, ומסבירים זאת באמונה ובידיעה של צדיקים וצדיקות שאלוהים יעשה מעיין שחר, ללוות את היד , ,2022 קונוס גומי, סיליקון, אספלט, גבס, נורות לד, מידות משתנות . צילום : טל ניסים
|
|