|
|
עמוד:42
42 | אופקים הכבשים . 7 "האידיאל האנושי הזה", כותב אחד העם, "היה ויהיה על כן בהכרח תמיד חלק עצמי מן האידיאל הלאומי של עם ישראל, ומדינת היהודים תוכל רק אז להמציא לו מנוחה, כשהצדק העולמי ישב לכיסא וימשול בחיי העמים והמדינות" . אם מדינת היהודים לא תציב לעצמה את מטרת היהדות לה ביא שלום לעולם, היא לעולם לא תוכל לקוות לשלום בעבור- עצמה . האם נוכל להאמין, ולו רק כתרגיל מחשבתי שיאיר את דרכנו בזמני אפלה, כי ישיבתנו לבטח בארצנו אינה מותנה בכוח חילנו ובעוצם כלכלתנו, אלא בהיותנו ראויים לה ומחויבים להבטחתה ? האם יכולה מדינת ישראל השסועה, המדממת והשנואה לדמיין לעצמה עתיד שבו היא לא רק חיה בשלום עם עמי סביבתה, אלא מחויבת בכוחה ובחוכמתה למניעת כל רדיפת חפים מפשע, עריצות כלפיהם ופגיעה בהם בכל מקום בתבל ? האם נוכל להבטיח שתכליתה האחת והבלעדית של כל מלחמה שלנו היא לסיים את כל המלחמות ? האם אפשר לבקש שכגודל המשבר וכעוצמת הרוע העומד מולנו ועומקו – כך נדבק ביתר שאת בטוב, בחסד ובתקווה, ולא ננוצח על ידי אויבינו בכך שנדמה אליהם ? האם אפשר להמיר משיחנות לאומנית מסתגרת בלאומיות משיחית בעלת מחויבות אוניב רסלית לעתיד האנושות ? האם עוד אפשר לקיים את התקווה- בת שנות שלושת-אלפים לחירות הכרוכה ללא התר בשלום ובצדק, ולקרוא דרור לכל יושבי הארץ ? האם נוכל להשתמש בחוכמה, ביצירתיות ובתעוזה שלנו כדי לפתור את בעיותיהם של עמי תבל, ולא כדי לחמשם ? האם נוכל להיות גשר בין ציוויליזציות, ולא חזית ההתנגשות האלימה ביניהן ? האם נוכל להעמיד דגם לחברה מתוקנת שמשגשגת בזכות מחויבותה הבלתי-מתפשרת לכל גר, יתום, אלמנה ופליט באשר הם ? ומה אם, רק לצורך התרגיל המחשבתי, היינו יודעים כי זו דר כנו היחידה לשרוד ? והאם, רק לצורך חישוב דרכנו בעת הזאת,- נוכל לבחון כיצד להמיר את כל שאלות ה-"האם" שלעיל בשאלות "כיצד" ? שכן אם לא ננסה לענות עליהן "כן", ייש ללו על-כורחנו גם תקוות צנועות ופרגמטיות בהרבה מאלו . - הדמוקרטיה שאנו חולמים עליה, אמר דרידה, לעולם אינה מנת חלקנו, אך החלומות שלנו על אודות מה שהיא עוד יכו לה להיות הם ששומרים על הדמוקרטיה שיש לנו, ובלעדיהם- היא תקרוס . דבר דומה ניתן לומר על ארץ ישראל ותורתה, על ירושלים, על ציון, ציונות ומשיחיות בימינו . 7 . אחד העם, על פרשת דרכים , כרך ב', דביר, תל אביב ,1972 עמ' קכז . אפילוג בצדק נחשד הרצל במשיחיות שקר . האוטופיזם שבו שרטט את דמותה של מדינת היהודים הישנה-חדשה שלו, והאופ טימיזם המוגזם ביחס לדרך המובילה אליה, זכו לביקורת מו- צדקת שראתה בהם פנטזיה בלתי-מציאותית ואף מסוכנת,- שמתריסה כנגד הריאליה ההיסטורית ועתידה להינגף מפניה במחיר כבד . הרצל, תלוי מרחף בנימה הדקה המבחינה בין הוזה לחוזה, עשה את כל מה שמנהיג גדול יודע שהוא חייב לעשות ברגעים גורליים, ושיקר במצח נחושה . בלי למצמץ הוא הב טיח ליהודֵי זמנו שיוכלו פשוט להניח את ארצותיהם, מולדו- תיהם ועריהם ולעלות לארץ ישראל, לבנות אותה מחורבנה- האם יכולה ישראל השסועה והמדממת לדמיין עתיד שבו היא לא רק חיה בשלום עם עמי סביבתה, אלא גם מחויבת בכוחה ובחוכמתה למניעת כל רדיפה אחר חפים מפשע, עריצות כלפיהם ופגיעה בהם בכל מקום בתבל ? האם נוכל להבטיח שתכליתה האחת והבלעדית של כל מלחמה שלנו היא לסיים את כל המלחמות ?
|
|