|
|
עמוד:16
16 | אופקים ההלם שבא בעקבות התבוסה היה עבורם רגע של התגלות . המציאות הכתה בהם בעוצמה, ניפצה לרסיסים את הנחות היסוד שבהן דבקו ואת הדמויות שאותן העריצו . אך דווקא התמוטטות האקסיומות המוכרות אפשרה את פריצת גבולות הדמיון של אנשי ונשות המחתרת . הם מצאו בקרבם את היכו לת להתעלות מעל "המאבק הריק והנושן בין אידיאולוגיות- מנוגדות" לא מתוך ויתור על אמונותיהם, אלא מתוך הצבת מטרה נעלה יותר – המאבק על עצם חירותם . פוליטיקה של ייאוש ופוליטיקה של תקווה אני מבקש לכנות "פוליטיקה של תקווה" את הגישה השואפת להרחיב את גבולות הדמיון ולהציע חזון החורג מעבר להישג הפוליטי המיידי ( במקרה של אנשי המחתרת, למשל – הת נגדותם לתפיסה כי שיתוף פעולה עם הנאצים תמורת כיבוש- חלקי הוא בגדר הרע במיעוטו ) . ניתן למצוא דוגמאות רבות למאבקים פוליטיים שהתנהלו מתוך חריגה מגבולות הדמיון הפוליטי הקיים . המהפכה הצרפתית, למשל, התבססה על הר עיון המהפכני כי ניתן לשנות מן היסוד חברה המושתתת על- מעמדות שלכל אחד מהם פריווילגיות משלו, ולכונן תחתיה מרחב אזרחי שוויוני . תנועות שחרור שונות פעלו על בסיס הנחה דומה, ואף שאפו לחולל שינוי לא רק בתחום הזכויות, אלא גם בתפיסות פוליטיות ותרבותיות שנראו בלתי ניתנות לשינוי . המאבקים הפמיניסטיים והלהט"ביים, לדוגמה, הובילו לא רק להשגת זכויות, אלא גם לשינוי עמוק בתפיסות תרבו תיות מושרשות . כל אלו דוגמאות לשינויים שתחילתם בתק- ווה מרחיבת-דמיון וסופם באקטיביזם פוליטי נחוש ונבון . - כנגד הפוליטיקה של התקווה, ניצבת פוליטיקה של ייאוש, כזו המבקשת לצמצם את הדמיון של האזרחים, לסגור אותנו בתוך שייכות פוליטית או מגזרית אחת ויחידה, באופן שי חסום בפנינו את היכולת לדמיין מציאות אחרת . בהשראת- הדמות הגאונית והאפלה שיצרה הסופרת ג' ק' רולינג, ניתן לכנות אותה "פוליטיקה סוהרסנית" . הסוהרסן הוא יצור אפל שניזון מרגשות השמחה והתקווה של בני האדם הנמצאים סביבו . לידו מתרוקן האדם מכל תקווה והופך להיות סביל, ממושמע ומושתק . אין שיטה פוליטית מתגמלת יותר מאשר אריאן ליטמן, אחרי השומר , ,2018 אנדרטת אלכסנדר זייד, עמק יזרעאל . צילום : גל מוסנזון
|
|