|
|
עמוד:14
14 | אופקים בלב הקרב, אכן קרה : 'אם אשרוד, אדע שאצטרך להינתק מניחוח השנים המהותיות הללו, לדחות בשקט ( לא להדחיק ) את אוצרי' . הם איבדו את אוצרם . 1 בפתיחה קצרה זו ארנדט מציעה לנו התבוננות בשני "ימים שאחרי" : היום שלאחר התבוסה והיום שלאחר השגת המטרה, במקרה זה שחרור צרפת מעול הכיבוש הנאצי . היום שאחרי התבוסה תופס את מרב תשומת הלב של ארנדט ( ל"יום שא חרי" השני עוד נגיע בהמשך ) – לא בשל השלכותיה של אותה- תבוסה על התפתחות מלחמת העולם השנייה, וגם לא בשל השפעותיה הדרמטיות על חייה האישיים שלה עצמה, אלא בשל ההתמוטטות הפתאומית של המנגנון המדינתי, קריסת המוסדות והתפוררות ההנהגה . ארנדט מתבוננת בתגובתם של אזרחים מן השורה שלא יכלו לעמוד מנגד כאשר התר חשה קריסה זו והפכו ביום אחד, כמעט על-כורחם, לאנשי- ה"רזיסטנס", ההתנגדות הצרפתית שפעלה נגד הנאצים ושו תפיהם הצרפתים . - בעיני ארנדט, המשבר הוא סדק בסדר הקיים המאפשר לכוחות שונים בחברה להיאבק על עיצובה מחדש של המדינה . מחד גיסא, ישנם אותם "נוכלים וטיפשים" המזוהים עם הממסד, הנהגה חסרת אחריות שחושבת אך ורק על הישרדותה . מאידך גיסא, מתעוררים כוחות אזרחיים שהתפכחו בעקבות המשבר ואינם מסוגלים עוד לשוב למצב הקודם . ההתפכחות שארנדט מזהה אינה שינוי עמדה פוליטית גרידא, היא מעין התגלות . זוהי חוויה טרנספורמטיבית שבה אזרחים מן השורה, מכל שכבות החברה, חווים רגע של הארה ביחס למנהיגיהם ולמ צב הפוליטי . הקריסה חושפת בפניהם את גודל הריקבון של- המערכת הפוליטית, ומאותו הרגע הם אינם מסוגלים לשוב לחייהם הפרטיים . הם מוּנעים מתחושת אחריות כלפי מדינ תם, עמם ואנושיותם . הם מגלים בתוכם מטרה נשגבת החורגת- מעבר לאינטרסים האישיים – השאיפה לתיקון ולחירות . מרחב אזרחי ישראלי חדש חרף המגבלות הטבועות בכל השוואה היסטורית, שנה לאחר שבעה באוקטובר קשה לנו שלא לחוש הזדהות קיומית עמו קה עם תיאורה של ארנדט את המשבר . אומנם היריבים שונים,- העמים אחרים וההקשרים רחוקים, ובכל זאת, מבנה הקריסה מהדהד את המציאות שלנו באופן ברור . כפי שקרה לצרפ תים בשנת 1940 , כך גם אנו נחשפנו בשבעה באוקטובר לכשל- 1 . 1961 Hannah Arendt, Between Past and Future , Preface, New York . התרגום שלי . מערכתי מוחלט של המערכת הפוליטית, ובעקבותיו לאוזלת יד מתמשכת של מוסדות המדינה . ואולם כמו בצרפת של המ לחמה, היום שלאחר התדהמה הוא גם יום שבו האקסיומות- המעוותות של העבר אינן מובנות עוד מאליהן . זהו יום שבו האחראים למשבר – ההנהגה הכושלת – יעשו כל שביכולתם לטשטש את אחריותם ולעוור אותנו מחדש . אך הפעם עליהם להתמודד עם כוחות אזרחיים המוּנעים מכוח דבר-מה גדול מהם . אנו עדיין שרויים בעיצומם של האירועים, וחסרה לנו הפרס פקטיבה ההיסטורית שעמדה לרשותה של ארנדט . עם זאת,- אפשר לשים לב לכך שדמויות כאלו כבר התעוררו לפעולה בשבעה באוקטובר עצמו . אנשים ונשים ש"נשאבו כמו בכוח ההתפכחות שארנדט מזהה אינה שינוי עמדה פוליטית גרידא, היא מעין התגלות . אזרחים מכל שכבות החברה חווים רגע של הארה ביחס למנהיגיהם ולמצב הפוליטי . הקריסה חושפת בפניהם את גודל הריקבון של המערכת הפוליטית, ומרגע זה הם אינם מסוגלים לשוב לחייהם הפרטיים
|
|