|
|
עמוד:66
66 | אופקים באחד הימים, עוד כשהיינו מפונים, נזכרתי בקטע שלמדנו לפני מספר שנים מספר הזוהר על המילים "בראשית ברא" . האות ב' של "בראשית" היא כמו היכל ובית ל"ראשית", להתהוות העולם . האות ב' מסכימה להיות חלל ריק ורחמי שבתוכו יתהווה הכול . היה בזה משהו מאוד מרגש . לחזור אל האות ב' הראשונה בעולם, ולחשוב דרכה על בית לא כעל אר בעה קירות כמו שאני מכירה, לא כעל דבר חומרי בכלל, אלא- כעל אות . אות שבעיקר מפנה מקום לכל מה שיתהווה בתוכה . דווקא מתוך האין . בשנה הזאת חשבתי הרבה על סבא וסבתא שלי, ועל שאר ותיקי הקיבוץ . הם באו להקים כאן את ביתם, אך היה להם ברור שהבית הזה לא יספק להם תחושת ביטחון או ודאות . הם באו לשממה, לאין, לאזור סכנה . והם בחרו בכך . הם חשבו בעיקר איך הם יוכלו לתת לבית הזה, למקום הזה . הבנתי שאולי יש כאן הזדמנות עבורי . אני, שגדלתי למקום פורח ומו בן מאליו וגיליתי שהוא אינו מובן מאליו כלל, יכולה אולי לח- זור במשהו אל אותה נקודת מוצא . יחד עם הכאב על האובדן,- על מה שהבית לא יוכל עוד לתת לי – ביטחון ואמון – אני יכולה להתחיל לחשוב מה אני מבקשת לתת לבית . חגים איך נחגוג שוב שמחת תורה . אין לי מושג . בכלל, החגים בשנה הזאת הפכו למעין עיסה אחת של זמן טעון . כל חג בעצם מה דהד בתוכו את הסוכות העזובות ואת שמחת התורה שנפגמה- ואת הכמיהה לתשובה . ואת הקושי לחגוג בכלל . תפילות הרבה זמן הרגשתי שאין לי אפשרות לשוב אל הסידור הרגיל, אל המניינים הרגילים, גם אם מוסיפים תפילה על החטופים ועל הפצועים . הרגשתי שהתפילה ראוי לה שתרעד . שלא תעז להיות כזאת מסודרת ורגילה . הכעס, החרדה, שבירת האמון – לקח זמן, אבל לאט למדתי להתפלל מתוכם . בעיקר בחרתי לחזור לחפש, להיות בחיפוש אחר תפילות הזמן הזה . להישאר אדם מתפלל פירושו להישאר בקשר עם הקו הזה של תקווה, של ייחול, של רצון שהאמון יחזור להיבנות . מתישהו . עדינות עדינות היא שפה . . . הפוכה מהשפה שעל המסכים, הפוכה משפת ההפגנות בחו"ל, הפוכה משפת האויב, הפוכה משפת הפחד . כל אלו – הרעש, הפחד והחספוס – נמסרים לנו מבלי שנבקש, וב שפע . אבל את העדינות יש לדרוש, כמו במשא- ומתן, להתעקש עליה, לא להסכים למשהו אחר, לדבר אותה כמו שמדברים לעיתים שפה זרה, לשבור שיניים ולהמשיך . כשמורגלים בשפה מחו ספסת ובמעשים מחוספסים, קשה לזכור כמה- העדינות היא זו שעשויה לרפא אותנו . מיה טבת דיין במחשבות על החזרה לאזור שלנו, אני מוצאת שמפתח העדי נות חיוני לתיקון הקרעים הפנימיים והקולקטיביים שלנו . תך- אחר תך, רקמה עדינה מאוד, שאינה מטשטשת הבדלים אך בהחלט מבקשת לאחות . זוהי היכולת למצוא שפת אחדות שאינה מכווצת, שיש בה מקום אמיתי, שיש בה גם נכונות להרכין ראש, להגיד איפה טעיתי ומה אני לוקחת על עצמי, עם פחות השלכה על האחר . אני משתוקקת יותר ויותר להת פשטות השפה הזאת . - לימוד בדומה לתפילה, גם את לימוד התורה צריך היה לחדש . הרב והמשורר אלחנן ניר כתב שיר נוקב, שתאם מאוד את הכעס, החרדה, שבירת האמון - לקח זמן אבל לאט למדתי להתפלל מתוכם . בחרתי לחזור לחפש אחר תפילות הזמן הזה . להישאר אדם מתפלל פירושו להישאר בקשר עם הקו הזה של תקווה, של ייחול, של רצון שהאמון יחזור להיבנות
|
|