|
|
עמוד:34
34 | אופקים בטוּבו ובהשגחתו וכן מערכת אמונית כוללת, מה שמכונה "דת" . מצד שאינו בהכרח תיאולוגי, "אמונה" היא מחשבה שהמאמין בה משוכנע באמיתותה, אך אינו יכול להוכיח זאת, "הרגשה פנימית" באשר לדבר-מה שניתן לסמוך עליו . מקום משכנה של "אמונה" כזו, שאינה קשורה בהכרח באל מונו תאיסטי, הוא בלב, בעולמו הפנימי של האדם, זה שפרופסור- ליבוביץ' המנוח אמר עליו שהוא "רשות הפרט" . מה שהוא "ברשות הפרט" אינו ניתן להוכחה . העובדה שאינו ניתן להוכחה אינה הופכת אותו ל"לא רציונלי" וגם לא ל"רציונלי" . הוא נמצא מחוץ לתחום השיפוט הרציונלי . בשל העובדה שאחת ממשמעויותיה של המילה "אמונה" היא הוראתה הדתית, היא מעוררת הסתייגות ורבים נמנעים מן השימוש בה . המילה "תקווה" היא פשוטה יותר : ציפייה, תוחלת, ובעיקר כנהוג היום, ציפייה ל"משהו טוב" . משמעות פשוטה . אלא שהיום מאוד לא פשוט לקוות, לא פשוט לחכות ל"משהו טוב שיקרה" . לא פשוט לקוות, אבל אפשר להאמין . אמת ואמונה כדי להעמיק עוד בהבדל בין אמונה לתקווה, אני פונה שוב לאתר האקדמיה ללשון העברית, שבו נאמר על "אמונה" : המילים אֱמֶת ו נָכוֹן , המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית : קיום ועמידה, חוזק ויציבות . יפה ; אך מה עניינה של "אמת" כאן, בדיון על "אמונה" ? הנה דבר האקדמיה : המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן . . . המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה במי לה אֱמוּנָה [ . . . ] : "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר- יִשְׂרָאֵל [ . . . ] וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" ( שמות יז, יא – יב ) , כלומר : ידיו היו יציבות ואיתנות . במ לכים ב יח, טז מסופר על ה אֹמְנוֹת אשר ציפה- חזקיה מלך יהודה בבית המקדש, ומקובל לפרש שהכוונה לעמודי התווך המחזיקים את הבניין . לא ידעתי : המילה "אמת" גזורה מן השורש אמ"ן . הקשר בין אמת לאמונה הוא שורשי . לפתע מתברר שהשפה המקראית מצביעה על "אמת" כהיבט של אמונה, כנאמר בתפילה : "אֱמֶת אלון קדם, חיבוק עץ , ,2022 שמן על בד, 120 x 240 ס"מ
|
|