|
|
עמוד:59
אופקים | 59 ב ש ב י ל י ה ת ק ו ו ה ה ע ב ר י ת | ח נ ה פ נ ח ס י הדסה גולדויכט, נשיקה , 2012 והשבירות, האחריות והאומץ, את התקווה שיש בפוליטיקה עם היסוד התרבותי והזהותי המניע אותה . להתרוצץ בין שתי תקוות המחשבה על איכות התקווה הדרושה לנו מזכירה לי שני שירי תקווה שונים שנכתבו מתוך המציאות הישראלית : "פה בארץ חמדת אבות" ו"אין לי ארץ אחרת" . מצד אחד, שיר מז'ורי שנכתב בראשית המאה העשרים, מארש שקצבו מזמין לצ עידה משותפת במעלה הר ותוכנו אוטופי : "פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת- אָבוֹת / תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת" . כל התקוות, לא פחות . מילו תיו מלאות אור וכוחות : נחיה, ניצור, זוהר ודרור, ויש בו יסוד- רליגיוזי הנוגע לשורשי התרבות העברית : "פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, / פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה" . 6 6 . השיר נכתב למנגינתו של השיר היידי "גלות מַארש" ( גּוֹלוּס מַרְשׁ ) מאת מוריס רוזנפלד, שחובר בעצמו בהשראת הציור "גלות" של שמואל הירשנברג . לעומת זאת, את "אין לי ארץ אחרת" כותב אהוד מנור בש נות השמונים, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה . השיר מדבר- בלשון יחיד ופותח בתשובה לתהייה המרחפת באוויר : האם יש לנו לאן ללכת, אולי יש ארץ אחרת ? השיר מספק תשובה ברורה – "אין לי ארץ אחרת" – אבל הטון מינורי ועגום, נטול אנרגיה הן במילותיו והן בלחן שחיברה לו קורין אלאל . מבחי נה מוזיקלית, כל שורת שיר מתחילה בצליל גבוה ויורדת נמוך,- כאילו מאבדת מכוחה . השיר מציע מבט מפוכח על המציאות – "ארצי שינתה את פניה", ומתוכה נולדת ההתעקשות : "לא אשתוק . . . עד שתפקח את עיניה" . שני השירים מחויבים למעשה הציוני, אולם לאיזה מהם זקו קה ישראל של שלהי 2024 ? אולי עלינו לחזור אל הזינוק הנועז- של "ארץ חמדת אבות", אל האפשרות הַיַּלְדִּית לדמיין עתיד,
|
|