|
|
עמוד:83
אופקים | 83 ל ח י ו ת ע ם ה ח ו ר ב ן | ר נ נ ה ר ב י צ ק י פ י ל ז ר גזרת פרעה : "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", 6 על מנת שלא להיזקק לגזרה . לאור מנהיגותו והשפעתו, עשו זאת כולם אחריו, וכמעט שבאה כליה על זרעו של אברהם . עד שבתו עצרה בעדו : "אמרה לו בתו : אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה בעולם הזה ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזרתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזרתך מתקיימת . . . עמד והחזיר את אשתו . עמדו כולן והחזירו את נשותיהן" . 7 שכנוע עמוק זה בקיומו של עתיד ובקיומה של תקווה הביא ללידתו של משה ולהוצאת בני ישראל ממצרים . גם באבלות אישית לעיתים מבקשים האבלים נפשם למות עם הנפטר . ת, ואינם מצליחים לדמיין חיים בעולם שיקיריהם נעדרים ממנו . לעיתים מתבטא הרצון למות ולהיעלם בצעדים של התרחקות ממשית מן החברה, בָּאי-יכולת לקום מהמי טה או לצאת מהבית, ואף בייאוש ובדיכאון ממשיים . בחברה- הישראלית העכשווית יש, כמובן, הדים לאבלות פרטית שכזו . היא מתבטאת בייאוש משתק מתפקוד המערכות וההנהגה, בתחושת חוסר תוחלת, בוויתור של חלק מהמפונים על הכ מיהה לחזור לביתם, ואף בהחלטתם של ישראלים על העתקת- מגוריהם למדינה אחרת . דגם רביעי : שכחה ההצעה הרביעית והאחרונה באה לידי ביטוי במשפט הסיום המוחץ של רבי ישמעאל בן אלישע, המסייג את דבריו הקו דמים, באמירה : "אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין- וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין" . לדבריו, ההתאבדות הפסיבית הייתה צריכה להיות התגובה הראויה למאורעות, אולם טבע האדם ודחף ההמשכיות חזקים מדי, ולא יאפשרו לממשהּ בפועל . רבי ישמעאל קובע אפוא כלל חינוכי מנהיגותי, שמודע לכוחם המוגבל של הרבנים אל מול העם, וטוען כי כאשר צפוי העם לדחות ציווי ולהמרותו, עדיף שלא לצוותו לכתחילה . לעיתים יפה השתיקה למנהיגים . ההוראה להימנע מנישואים ומילודה צפויה להפוך את יש ראל לחוטאים ולמזידים, ועל כן עדיף לידום ולהשאירם בורים- ושוגגים . במרחב האבל האישי נמנעת הצעתו האחרונה של רבי ישמ עאל משינוי החיים לאחר האובדן, ואף מהכנסת הזיכרון אל- 6 . שמות א, כב . 7 . בבלי סוטה דף יב, ע"א החיים . היא דנה את המת להישכח מן העולם ואת האבל החי להדחקה ולרגשות אשם . במרחב הישראלי העכשווי הצעה זו היא להמשיך בחיים הקודמים, ללא שינוי, לא לקיים שיח ציבורי שמנכיח את האימה, לא לשדר בחדשות את סרטוני הזוועה, לא לראיין ולהזמין להרצאות את משפחות החטופים ואת המשפחות השכולות, לכוון תקציבים לשיקום, ולא להנ צחה בצעד פטרנליסטי – להשאיר את הציבור חסר מודעות,- נעדר ביקורת וחי בשלווה . שמחת תורה תשפ״ה הסוגיה התלמודית מציבה בפנינו קשת תגובות שהן מענה מקומי לחורבן, אולם בד בבד הן דגמים רעיוניים ואל-זמניים להתמודדות עם אובדן ומשבר ולהמשך החיים . תרגום הדגמים כפי שאת חורבן הבית אנו זוכרים במלוא עוצמתו בשיא ימי הקיץ המזמינים, וכפי שבצפירת יום השואה עומד כל עם ישראל דום, כך ניצור טקסים ורגעים שיכבדו את השכול וינציחו את גיבורינו, אך את החיים נמשיך במלוא עוזם, עם אפשרויות של תקומה ותקווה
|
|