|
|
עמוד:49
אופקים | 49 י ח ד נ ס ב ו ל | ר ב ק י ר ו ז נ ר בובר השתמש במושג זה כדי לאפיין את החברה הקיבוצית, שפניה אלה אל אלה . 2 לעומת זאת, גזלשאפט, מונח אשר שימש לתיאור ערים תעשייתיות, מציג את פניה של חברה מודרנית, שבה מרבית מערכות היחסים אינן מבוססות-קרבה, והן אינסטרומנטליות – משמשות כאמצעי לסיפוק צורך תכליתי אחר – ונשענות על חוקים רשמיים המעודדים תח רות ומטפחים אינדיווידואליזם . מרבית היחסים בגזלשאפט- מנוהלים בתיווך של כסף או בירוקרטיה, ובימינו גם בתיווך של אמצעים דיגיטליים, דוגמת הטלפון או המחשב, בין של שיחה עם רופאה אקראית במוקד, ובין של רכישת מוצרים באינטרנט . טניס גרס שחברת הגזלשאפט המודרנית התפתחה מתוך חברת הגמיינשאפט, ולכן מדובר בתהליך היסטורי חד- כיווני, שבו החברה מנוכרת יותר ויותר, וממדים עמוקים של קרבה, אחווה וסולידריות ילכו ויפחתו . מקס ובר, שאימץ את מושגיו של טניס, הציע נקודת מבט אופטימית יותר, שלפיה גמיינשאפט וגזלשאפט תהפוך מתקיימים זה לצד זה, וכך היה תמיד . כמו שמן ומים, הם דוחים זה את זה, אך גם מתערבבים זה בזה . לטענתי, תנודותיה של החברה הישראלית מאששות את השקפתו של ובר . האתוס הישראלי הוא אתוס של גמיינשאפט, המשך ישיר למסורת היהודית המציבה את הערבות ההדדית, דהיינו יחסי קרבה ואחריות, כמאפיין של יחסים פנים-יהודיים . ביטוי לכך הוא האמרה "כל ישראל ערבין זה לזה", אשר כבר בימי קדם חרגה ממובנה המקורי – אחריות הלכתית לשמירת המצוות של האחר – והפכה למטבע לשון המבטא סולידריות . כך למשל, בספר חסידים, ( אשכנז, המאה ה- 13 - 12 ) , נכתב : "מפני שישראל ערבים זה לזה, לכך כשצער בא על אחד – חייבים כולם להצטער ולהתפלל" . בגרסה הישראלית של הרעיון הזה הפכנו מ"ערבים זה לזה" ל"אחים" . כך גם החשש ממלחמה פנימית, אשר במרבית מדינות העולם תיקרא "מלחמת אזר חים", הפך אצלנו לחשש מ"מלחמת אחים" . בגמיינשאפט אין- אזרחים אלא אחים, בגזלשאפט אין אחים ( למעט במשפחה הגרעינית ) , אלא רק אזרחים . גם השפה העברית העכשווית מו תאמת לגמיינשאפט . לכן יש אצלנו חבר-כנסת, חברת-ועדה,- חבר-קיבוץ, חברת-קהילה, חבר-מועדון וגם חבר-לעבודה, חברה-לחיים, חבר-לכיתה . בשפות אחרות כל אלה מבוטאים במילים שונות – member, partner, colleague, friend, mate . למרות שיש לנו בארסנל אפשרויות נוספות – רֵע, עמית, שותף ועוד – העברית הישראלית העדיפה תמיד את 2 . מרטין בובר, "חברותה ישנה וחדשה" ( 1901 ) , בתוך : אברהם יסעור ( עורך ) , מרטין בובר והקיבוץ : קובץ מכתבי בובר , חיפה, 1980 . האפשרות החברית, הקרובה . אפילו במרחבים הווירטואליים, שגם אחראים במידת-מה להגברת הניכור, העברית שומרת על הקִרבה . 4,000 חברי הפייסבוק שיש לנו, שאת רובם מעולם לא פגשנו, נקראים "חברים", וגם בקבוצות הוואטסאפ המרו בות שלנו, מהקבוצה של המחאה שלנו, לא משנה מאיזה צד,- ועד לקבוצה של "אימהות קונות בזול", אנחנו "חברים" . חוסר ההבחנה הבולט בין friend-ל member הוא יותר מאשר עו- בדה מילולית, הוא עמדה קיומית של התרבות היהודית-יש ראלית, הוא אתוס ; להיות בגיימנשאפט, להיות בשורש ח . ב . ר,- מחוברים . וזה לא רק האתוס . איים רבים של גמיינשאפט מתקיימים בפועל בישראל, חלקם נטועים בתרבות היהודית, חלקם כמה זמן יוותרו בעלי דירות על שכר דירה מן החטופים והחטופות ? כמה זמן הם אמורים להמשיך לשמור על הדירה כמו שהיא בלי לחפש מחליפים ? ועד מתי צריכים מקומות העבודה לשמור על משרותיהם של החטופות והחטופים ? מעולם לא הכינו אותנו לשאלות כאלה
|
|