|
|
עמוד:23
אופקים | 23 ר א י ו ן ע ם ה ר ב ה ת מ ר א ל ע ד ב א פ ל ב ו ם ו ה ר ב ה א נ ג ' ל ה ב ו ו ד ל | ר ב ק י ר ו ז נ ר אחד, לאנשים מירושלים מצד שני, לדתיים מצד אחד, לחי לונים מצד שני . קיבוץ גלויות הוא מושג חשוב ומשותף בתוך- המחשבה הציונית ובתוך המחשבה היהודית, והיינו ברגע שבו שאלנו אם זה אפשרי בכלל . גם את מדברת בלשון רבים . תמר : זה נכון . זה ריאיון עם שליחוֹת, שהדבר שהכי חשוב להן הוא הכלל והציבור . לא פעם הציבור חשוב לרבה אנג'לה ולי הרבה יותר משאנחנו חשובות לנו, והצער שאנחנו מרגי שות כשאין אהבת ישראל, הוא עמוק יותר מהצער על דב- רים אישיים . אני כן רוצה לספר משהו על המקום שלי בשי- שה באוקטובר, אבל להשתמש לא בתאריכים לועזיים, אלא- בתאריכים עבריים . כי אלה היו ראש השנה, יום כיפור ושמחת תורה הכי עצובים שהיו לי בחיים . הגענו אליהם מתוך שנה שבה בין בתי הכנסת והקהילות של כולנו, וגם בתוכם, היו כל כך הרבה חוסר קשר וחוסר קשב . אנשים החזיקו את דגל ישראל כמו נשק, אחד נגד השני . באותם ימים המורָה שלי, פרופסור אליס שלוי, הנשיאה של "קהילת ציון", הייתה בסוף ימיה . במשך כל השבועות האלה ביקרתי אותה, ובכל ביקור הרגשתי את הצער והכאב שלה על מה שקורה כאן בינינו . היא נפטרה בסוכות, ובליל שמחת תורה, בהקפה השביעית בקהילת ציון שהוקדשה לשלום, הקהילה כולה עמדה במעגל והעבירה את ספר התורה של אליס מאחד לשני, מאדם ימני לאדם שמאלני, ממישהו שהוא בעד הרפורמה למישהו שהוא נגד הרפורמה, וזה היה רגע של תחינה עלינו ועל אהבת יש ראל, ועם זה הלכנו לישון בליל שמחת תורה . - בבוקר שמחת תורה, כשהתחילו האזעקות, יוסי אישי ואני אמרנו לבנות שיישארו בבית ויצאנו לבית הכנסת . האזעקות התגברו, אחת אחרי השנייה, והגענו כשכבר התחילו להתקבץ אנשים מהקהילה . בסמוך אלינו הייתה קבוצה של נשות חסי דות ערלוי, שבכל שנה מגיעות להתפלל בבית הכנסת שלהן,- אצל האדמו"ר מערלוי . הגברים יצאו מוקדם, והן נשארו לבד עם התינוקות והילדים הקטנים . ראינו שאין מקום במקלט לכולנו, אז קהילת ציון פינתה את מקומה : אנשים הלכו הביתה בזוגות, ליוו אחד את השני, והכנסנו את נשות חסידות ערלוי למקלט . הפייטנים של ציון ויוסי ואני ישבנו איתן ושרנו יחד זמירות שבת, נתַנו את שקיות הממתקים לילדים, את דגלי שמחת תורה ואת הקידוש, אמרנו תפילה לשלום המדינה ודא גנו זו לזו ולכולם . כך התגלתה בינינו באותו הבוקר אהבת יש- ראל – בבכי, בזמרה, בדאגה ובתחנונים . אחרי שנה שבה היא- נקרעה לגזרים, היא חזרה, ומיום ליום הלכה והתחזקה . שוב לא עניין אותנו מי דתי ומי חילוני, מי ימני ומי שמאלני . כל מה אנג'לה : "האנשים שכרגע מדבררים את היהדות בישראל - שרים או חברי כנסת או רבנים - מספקים את הגרסה הגרועה ביותר שלה, בדרך הצרה, השונאת והגזענית ביותר . באופן לא מפתיע, היא גורמת להרבה ישראלים לומר, 'אם כך, אני לא רוצה שום קשר ליהדות'"
|
|