|
|
עמוד:69
אופקים | 69 א ר ב ע ה נ ת י ב י ם ל ר י פ ו י | א ב י ד ב ו ש רבות של פניות מאנשים מכל רחבי הארץ, שהתחננו שיתא פשר להם לסייע, הרבה אחרי שהוריי כבר פונו . באותם שעות- וימים זכינו להדגמה חיה לדברי התלמוד : "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים : כשהן יורדין – יורדין עד עפר . וכשהן עולין – עולין עד לרקיע" ( בבלי מגילה, טז ע"א ) . כל זה התרחש בשנה של קרע חברתי חסר תקדים . הדבר אִפשר לרבים מאיתנו לחלום שהקרע מאחורינו : עוד ועוד קריאות מהחזית ומהעורף שמשוועות ל"אחדות" החלו להישמע, אין- ספור הצהרות קבעו כי הוויכוחים המרים לא רלוונטיים עוד, ואפילו לא מובנים לנוכח מציאות המלחמה הקשה . אולם עד כמה שההתגייסות חשובה ולא מובנת מאליה, ועד כמה שה פנטזיה על אחדות ושקט מובנת לגמרי – הקרע לא מאחו- רינו . השבעה באוקטובר רק הוכיח שבעיות גדולות ועקרוניות- שמנסים לטשטשן, מוצאות דרך להתפוצץ ברעש גדול בזמן הכי פחות מתאים . כך, למשל, לא תהיה שירת אומה אמיתית ומתוקנת ללא טי פול דרמטי ביחסי הכוח בין המרכז בישראל לפריפריות בה . - מכל הדברים שחרו לי בתיקוני התקציב לשנת 2024 , הכואב ביותר היה הקיצוץ בחמישים אחוזים של תקציב הביטחון התזונתי . שירת האומה לא יכולה להיות שלמה כאשר, כפי שאומר מדרש תנחומא, "מי שבאור לא רואה מה שבחושך" . שירת האדם מזווית הראייה שלי, כמנהל ארגון זכויות אדם, נדמה לי ששירת האדם, השירה הכלל-אנושית, היא המשותקת ביותר יעל סרלין, ציפור, רקמה . צילום : יעקב ישראל
|
|