|
|
עמוד:95
אופקים | 95 א ק ט י ב י ז ם מ ת ו ך ס פ ק | ר ו נ י ת ה ד ואת השאלות שאיתן נצא לדרך . לא אחת קורה שהבעיה האמיתית היא אחרת לגמרי מזו שאנחנו מזהים וחותרים לפתרונה . פעמים רבות אף יותר קורה שיש תפיסות שונות להגדרת הבעיה, אבל הנאמנות והמחויבות לזהות קבוצתית, שמעצימה תפיסות של "אנחנו" ו"הם", לא מאפשרות בחי נה גמישה יותר של הגדרת הבעיה, ובהתאם, של פתרונה . לא- בכדי דווקא הגדרת הבעיה, שאמורה לכאורה להופיע בראשית הדברים כאן, מופיעה דווקא לקראת סופם, שכן החזרה כל הזמן אל נקודת הראשית, אל הגדרת הבעיה, נחוצה בכל שלב לאורך הדרך . להשתהות בהגדרת הבעיה ולחזרה אליה שוב ושוב לאורך הדרך, יש תפקיד כפול ואף משולש : זו הזדמ נות לחדד מה באמת הסיפור, להבין את ההיבטים השונים של- בעיה רב-ממדית, ועל ידי כך להוביל לפעולות שינוי מדויקות יותר, ואף לוודא כי הבעיה שהוגדרה בראשית הדרך עדיין רל וונטית . לעתים האתגרים משתנים בעקבות נסיבות משתנות,- ולעתים המידע שנאסף תוך כדי פעולות השינוי מגלה רבדים חדשים . זאת ועוד, בחינה חוזרת ונשנית של הגדרת הבעיה מאפשרת לגלות מהו החלק שלנו ביצירת הבעיה . מרכיב זה חשוב במיוחד, משום שהוא לא רק מאפשר לפעול לתיקון היבט אחד של הבעיה, אלא גם מייצר מודל ומהווה השראה ללקיחת אחריות וליישום השינוי על עצמי . דוגמה לכך היא מחאת "רק לא ביבי", הממסגרת את הבעיה בישראל כטמונה במנהיג, ובו בלבד, ומונחית על ידי המחשבה שאם הוא יתחלף, נתקדם לקראת פתרון . זוהי פרשנות צרה של הבעיה, ואף אם היא מוצדקת, היא אינה מביאה בחש בון את מכלול ההתנגשויות הרעיוניות, הזהותיות והחברתיות- שמשפיע על היכולת לקדם שינוי חברתי מיטבי . זאת ועוד, מנהיגי מחאת "רק לא ביבי", שכוונותיהם טובות, אינם מבי טים בעצמם פנימה כדי לבחון איפה חלקם ביצירת הבעיה או- בהחרפתה, למשל, באמצעות שיח מפלג ואנטגוניסטי . חשיבה מחודשת על הבעיה והגדרתה באופן רחב יותר וסקרני יותר – דהיינו פתוח יותר לשמיעת קולות אחרים – היו מאפש רות שיח עמוק יותר ומדויק יותר, המכניס לתוך הצורך בשינוי- גם את כאביו של הצד השני, גם את היעדר אמונו במנהיגות חלופית וגם את תחושת חוסר הלגיטימציה שלו, למשל . בא מצעות הגדרת הבעיה באופן חדש, גם הפתרונות שיצמחו יהיו- חדשים ואחרים . עובר לעשייתן בחודשים שחלפו מאז שבעה באוקטובר, התרבו בשיח הצי בורי אמירות על "שינויים טקטוניים" שחלו בעקבותיו בחב- רה הישראלית, ושעוד יחולו . אבל במציאות החברתית, כמו- גם בגיאולוגיה, תנועת הלוחות בפועל קטנה ולרוב בלתי מו רגשת . מה שכן מורגש ונראה היטב הוא הבקיעים הנוצרים- בעקבותיה . העמידה בפני אתגרים עצומים כמו אלו שהמציאות הישרא לית מזמנת לנו, יכולה לשלוח אותנו לעמדה נפשית של ייאוש- ושיתוק – "זה גדול עליי" – או להסתפקות באמונה שיש אי- שם מבוגר . ת אחראי . ת שידאגו לתקן את הדורש תיקון . אבל האתגרים הללו יכולים גם להניע את תחושת השליחות והמ חויבות לעשות, לפעול, לארגן, ליזום או לתמוך כדי לקדם את- השינוי המיוחל . חלקים גדולים בחברה הישראלית נמצאים כיום במקום הזה, ולכן חשוב במיוחד לומר : עמדת השליחות האקטיביסטית מחייבת מידה רבה של ראייה מפוכחת והבנה שאי אפשר לפתור את כל הבעיות בבת אחת . חשוב לוודא שיש הלימה בין גודל הבעיה שאיתה רוצים להתמודד, גודל השינוי שאותו רוצים לקדם, וגודל הפעולה האפשרית . במילים אחרות, שינוי חברתי הוא פעולה ארוכה וסיזיפית שדורשת עבודה קשה ב"ביסים קטנים" . לא ייכון פה עולם חדש מיד אחרי המלחמה, לא תחול תזוזה טקטונית שתהפוך הרים לב קעות, ישראל של מחר לא תיבנה ביום אחד . השינויים חייבים- להיות קטנים, בני-השגה, שמתחברים ברצף לשרשרת פעו לות, לאקו-סיסטם שלם של בניית חברה טובה יותר דרך הס- דקים שנוצרו בעקבות הטלטלה שעברנו כחברה . - את האור הבוקע דרך הסדקים שנוצרו עלינו לנצל כדי לבסס פטריוטיזם מסוג חדש, שנאחז בערכים ולא בנאמנות עיוורת, שמתעקש לבסס אתוס ישראלי של סולידריות וערבות הדדית, אבל לא חושש מביקורת, שמאמין בעקשנות בערך השוויון והזכות לשייכות ולשותפות באופן העמוק ביותר הן של יהודים והן של ערבים, ומאפשר לבנות את ה"אנחנו" החדש שכל כך נחוץ לחברה הישראלית . "ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח", כתב יהודה עמי חי בשירו "מן המקום שבו אנו צודקים" . כל פעולה המכוונת- לשינוי, כל צעד לכיוון אקטיביזם, שמחזיקים בו-זמנית גם את הספק אבל גם את האהבה, סופם להשפיע ולהפוך את המדינה היקרה הזאת למקום טוב יותר לכולנו . רונית הד היא סגנית נשיא מכון שלום הרטמן ומנהלת המרכז לזהות יהודית וישראלית .
|
|