|
|
עמוד:16
16 | אופקים הקדושה של הצלת חיים . המסדרונות צרים מלהכיל את ההמונים . מדהים לראות איך אנשים עומסים על עצמם, כמו בכוורת דבורים, תפקידים בלי הרבה דיבורים : אחד מביא מים, שני מכניס כיסאות, אישה מכוונת את התנועה במעברים . "את מפה ? " אני שואל . "בכלל לא", היא עונה, "שמי יעל ואני מורה בתיכון ממלכתי בירושלים . בלגן אני מכירה היטב . . . באתי לע זור" . כשסיימנו את היום יעל עוד עבדה איתנו, וכך גם בימים- שלאחר מעברנו לאולם ארנה . אחרי מספר ימים היא הסתכלה מסביב וכתבה לי, "הי רני . טוב, כנראה יש פה כבר סדר . אני עוברת למשימה הבאה . הרבה הצלחה ותודה", והוסיפה, "אם יהיה עוד צורך בהמשך תעדכן" . וזהו . עברה למשימה הבאה . כמוה היו עשרות . אנשים שהביאו אוכל . כאלה שבאו לנגן לעומדים בתורים . כאלה שהתקשרו בבקשה להתגייס, לחזור לשירות, לחזור מחו"ל היישר למילואים . הרבה מההתנהלות הזאת הבנתי בשיחה שהייתה לי עם איש מבוגר אחד . ראיתי אותו עומד שעות בתור . היה ברור שקשה לו . הוא הזיע . התור התקדם לאט מדי . היה חם ודחוס . וגם מקום לשבת היה רק בקושי . בשלב מסוים ניגשתי אליו ואמ רתי לו, "תשמע, אדוני, זה ייקח עוד הרבה זמן ואני לא יודע- מתי תיכנס . תבוא מחר – נזכור שהיית כאן ונשתדל לקדם אותך . גם מחר הרי נצטרך" . הוא פתח עליי זוג עיניים ואמר בשקט : "אני אעמוד פה . אני אעמוד פה כמה שרק צריך . הם שם בדרום יושבים בממ"דים שעות . לא יכולים לצאת . מחכים . מחכים . לא יודעים מה יקרה . אז אם הם שם – גם אני אחכה עד שאתרום ! " והוא חיכה ותרם ולימד אותי שיעור גדול במ סירות שבאה מהלב . - באותו היום שמרתי לעצמי תמונת מסך, "למעלה מ- 300 הרוגים", ודור ואני הבטחנו זה לזה שלא נראה סרטונים . כדי לשמור על עצמנו וכדי להתמקד במשימה . להביא דם . להציל חיים . תמונה שלישית צה"ל מקבל במלחמה הזאת החלטה רפואית, שיש בה חי דוש בקנה מידה עולמי : לתת דם מלא ( כלומר את כל מרכיבי- הדם ) בשטח . עד היום כחובשים בשטח, נהגנו לתת נוזלים – תמיסת מלח ( המכונה "הרטמן" ) – עוד לפני הפינוי המסודר לאחור . זו מיומנות ותיקה שהצילה חיים, אבל נחיתותה בזמן שלאחר פציעה קשה ניכרת, ונובעת מכך שתמיסת הנוזלים יעילה בעיקר בשמירה על נפח ( לחץ הדם ) , אבל אינה תור מת למילוי התפקיד הקריטי של הדם באספקת חמצן ואנרגיה- לאיברים חיוניים . במשך השנים נעשו ניסיונות שונים להתגבר על הבעיה, כמו מתן פלזמה, אך בהחלטה על מתן מנת דם מלא היו קפיצת מדרגה וחשיבה חדשה, המשקפת החלטה ערכית להשקיע ככל שניתן בהצלת חיי חיילים . מימושה של ההחלטה מחייב הקמת מערך שלם ומורכב – תורמי הדם, איסוף מספרים עצומים של מנות דם, טיפול מתאים במנות הדם, הובלתן לשטח ושמירתן בתנאים של קירור ( מעין מיני- בר שנמצא בכלי הממוגן ) . וכמובן, אנשי רפואה – רופאים ופ רמדיקים בעלי ידע להרכיב עירוי דם, שחייבים להיות בזירת- הקרב בנגישות לחייל מיד לאחר פציעתו . הנתונים שהולכים ומצטברים מתחילת הלחימה מעידים שלהחלטה שהתקבלה ולביצועה ( בשילוב גורמים חשובים נו ספים כמו פינוי מהיר ) יש השפעה דרמטית על הצלת חייהם- של פצועים קשה . אפשר לומר במידה רבה של ודאות שע שרות פצועים קשה לא היו איתנו היום לולא קיבלו מנת דם- בשטח . נפש אחת היא עולם מלא . מתן דם לפצועים בשטח הציל עולמות רבים . אנשים עומסים על עצמם, כמו בכוורת דבורים, תפקידים בלי הרבה דיבורים : אחד מביא מים, שני מכניס כיסאות, אישה מכוונת את התנועה במעברים . "את מפה ? " אני שואל . "בכלל לא . אני מורה בתיכון ממלכתי בירושלים . בלגן אני מכירה היטב . . . באתי לעזור"
|
|