|
|
עמוד:40
40 | אופקים בתפילותיו את האמונה כי האל מפעיל את הטבע, מוריד את הגשמים או מחולל בצורות, וזאת על פי התנהגות בני-האדם, כפרס או כעונש . תפיסה זו מייצגת מהפך שהתחולל בין התפיסה המיתית העתיקה ובין התפיסה המונותאיסטית הקלאסית . התפיסה המיתית גרסה כי התרחשויות טבעיות הן מעשה ידי האלים, הטובים או הרעים, הפועלים באופן שרירותי . על פי תפיסה זו, הרוע קיים בעולם, ואין הבחנה בין רוע הנגרם על ידי בני-אדם ובין אירוע טבעי שמתפרש כרוע . אין הבדל בין רצח של בני- אדם – הנעשה על ידי בני-אדם – ובין מגפה או התפרצות הר געש . מקורו של היעדר הבחנה זו בתפיסת יסוד מיתית ודתית, שלפיה לטבע אין חוקיות, ולאדם אין נפרדות מהטבע . הטבע הוא מרחב של דרמה, שבה מתחוללת פעילות כוחות על-אנו שיים, ובדרמה זו האדם הוא אובייקט הפעולה האלוהית בדיוק- כמו ההר, הנהר או השמים, ויכול לקרות לו טוב או רע, על פי האל הפועל עליו את פעולתו . לעומת זאת, התפיסה המונותיאיסטית מניחה כי האל הוא יחיד וטוב, הפועל באופן צודק, לא באופן שרירותי . "הַצּוּר תָָּמִים פָּעֳלוֹ, כִָּי כָל - דְָּרָכָיו מִשְָׁפָּט : אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִָּיק וְיָשָָׁר הוּא . " ( דברים לב, ד ) , "טוֹב - יְהוָה לַכָֹּל ; וְרַחֲמָיו, עַל - כָָּל - מַעֲשָׂיו" ( תהילים, קמה ט ) . עם זאת, הספרות המקראית לא העלימה כליל את האמונה המיתית בקיומו הראשוני של כוח רע . כך קובע פסוק מספר ישעיהו : "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶָׁךְ עֹשֶׂה שָָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" ( ישעיהו, מה ז ) . ואולם, לפי התפיסה המונותאיסטית, "בורא רע" שבפסוק הוחלף בתפילה בביטוי "ובורא את הכול" . התלמוד ( ברכות יא ב ) , המדווח על שינוי זה, רואה בו שינוי בין "כתיב" – לשון הטקסט, ובין "קרי" – ההיגד המבוטא בשפת הדיבור . שינוי זה נועד לדבר על האל ב"לישנא מעליא" ( לשון נקייה ) – כדי לא לומר דברים לא ראויים על האל, הנתפס כטוב המוחלט . המונח "טוב" משקף שלמות, שאין בה חיסרון או היעדר . לפי כך האל שלם ועולמו שלם . בלשונו של הפילוסוף לייבניץ – - "עולמנו הוא העולם הטוב ביותר בין העולמות האפשריים" . ב . ראשוניות הטוב ושאלת הרוע : על התיאודיציה לאור תפיסת האל כיֵש ומושלם וכגילום הטוב, שאלת הרוע הפכה להיות שאלה תיאולוגית מכרעת . אם האל הוא אל טוב, מדוע בני-אדם שלא עשו רע נפגעים ? הפילוסוף ג'ורג' ( עקיבא ) 2 . ראו 1 . George Schlesinger, Religion and Scientific Method , Boston, 1977, Ch שלזינגר הציב את קיומו של הרוע כהוכחה לשלילת קיומו של האל : הנחה ראשונה : קיים אל טוב שהוא כול-יכול וכול-יודע . הנחה שנייה : טוּב האל מונע את האפשרות של קיום רוע וסבל . מסקנה : רוע וסבל אינם קיימים . אבל האמת העובדתית היא שרוע וסבל קיימים . המסקנה : האל לא קיים . 2 שכן אם הטוב הוא ראשוני, אזי מציאות של רוע הופכת להיות בעייתית . זהו הרקע לעליית השיח על צידוק האל ( תיאודיציה ) . העיקרון המנחה של התיאודיציה הקלאסית הוא שהאל אינו פועל רע . במגילת איכה נאמר : "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" ( איכה, ג לח ) . בהקשר המקראי קביעה זו משמעה שהרוע הטבעי והאנושי הוא תוצאה של מעשי האדם . כך פירש ר' יוסף קרא פסוק זה : מיום שאמר הקדוש ברוך הוא בהר סיני "רְאֵה נָתַתִָּי לְפָנֶיךָהַיָּוֹם אֶת הַחַיִָּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמִָּוֶת וְאֶת הָרָע" ( דברים, ל טו ) מפי עליון לא תצא הרעות והטובות אלא מאליה באה הרעה על עושי רעה והטובה על עושי טובה . נמצינו למ דין שהאדם גורם רעה לעצמו וגורם טובה לעצמו . - ומאחר שהעוון גורם להביא רעה על עושי רעה, כשייסורין באין על האדם אין לו, לאדם, להתאונן על ייסורין ועל מידת הפורענות : "מַה יִָּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶַּבֶר עַל חֲטָאָיו" ( איכה, ג לט ) , שגרמו לו לה ביא עליו רעה . וכך יתוודה ויאמר : "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ- וְנַחְקֹרָה וְנָשָׁוּבָה עַד יְהוָה" . " ( איכה, ג מ ) ( ר' יוסף קרא, נוסח ראשון ) . ר' יוסף קרא מניח את יסודותיה של מסורת התיאודיציה הקלאסית : האל אינו פועל רע – האדם אחראי ליקום כולו . מעשיו ישבשו את הסדר הטבעי או יעמידו עולם על מכונו . במילים אחרות, בתיאודיציה הקלאסית אין הבחנה בין העולם כשלעצמו ובין האדם . מכלול הקיום כפוף לחוקיות אחת, ומע שי האדם משפיעים גם על המציאות הטבעית . התפיסה שה- עולם ניטרלי לא הייתה מוכרת לפני העידן המודרני . ולפיכך-
|
|