ישראל של מחר: מאמנה של מוסכמות לאמנה של שאלות

עמוד:12

12 | אופקים העדפה כלפי בני עם מסוים, אין היא מבטלת באופן גורף את האחריות כלפי האחר . המוסר היהודי והחוק הבין-לאומי המע רבי מחייבים כל מדינת לאום לאזן בין מחויבותה לזכויות אז- רחיה ובין כבוד לזכויותיו של כל אדם שנברא בצלם אלוהים,- אזרח או לא . לעומת זאת, לאומנות תובעת נאמנות ללאום ולאזרחי הלאום מעל לכול, בכל מקרה ובכל מצב ( ובניסוח הידוע לשמצה של ההמנון הגרמני : הלאום הוא über alles ) . בתקופת מלחמה אך טבעי הוא שלאום יעמיד בראש מעייניו את צרכיו שלו . קיומו תלוי בכך . כאן טמון האתגר של עתות מלחמה : הרווח בין לאומיות ללאומנות מצטמצם . מלחמה היא עת רצון ללאומן ; דעותיו, שאמורות לשכון בשולי החב רה, מחוץ לנורמה של מדינה דמוקרטית ליברלית – חודרות- אל המרכז . אולם במדינה בעלת אופי לאומי מתוקן, זוהי תופ עה זמנית שחולפת עם תום המלחמה . - שבעה באוקטובר לא היה רק מועד תחילתה של מלחמה . האסון, הטראומה והפחד שבעקבותיהם היו מהעוצמתיים שהחברה הישראלית חוותה מיום קיומה . בשל כך המרווח בין הרצון לנצח ובין הרצון למחוק, בין מלחמת הגנה ובין מלח מת נקמה – הצטמצם באחת . השבעה באוקטובר לא פגע רק- בחוסננו הביטחוני, אלא גם במחויבויותינו הליברליות והמו סריות . רוח צה"ל מחייבת את ילדינו המשרתים בצבא לא- לאבד צלם אנוש, אך גם בקרב וגם בחברה האזרחית המפגש עם הרוע המוחלט מציב אתגר בפני שאיפה זו . קשה לנו לבטא דאגה ואחריות כלפי תושבי רצועת עזה, ועצם העלאת הנושא מעוררת לא פעם בשומעים חשד של בגידה, וכן את השאלה – "את מי אתה מעדיף" . תשובתו של הלאומן לשאלה זו תמיד ברורה : אני מעדיף את היהודי, מעל לכול . אולם תשובתו של הלאומי צריכה להיות מורכבת יותר : במ ציאות של משחק סכום אפס אני אכן מעדיף את בני עמי, אך- המציאות במצב מלחמה אינה רק כזו של משחק סכום אפס . מסיבה זו נדרש גם החייל להבחין בין לוחם לאזרח ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע . החברה האזר חית והממשלה המייצגת אותה נדרשות לשיח ציבורי ער ולמ- דיניות המשקפת בחינה מתמדת של חובותינו המוסריות כלפי- כל אדם, גם אם הוא "אחר" ואף אם הוא אויב . כיצד, בישראל של מחר, נוכל לחזור לשיח מוסרי, להתחבר מחדש לתודעה לאומית, ולהוקיע את ניצני הלאומנות ? איך נציב מחדש את הגבול בין השתיים ? ז . שאלת הסכסוך הישראלי – פלסטיני אחת הקונספציות שקרסו בשבעה באוקטובר היא שאפשר לנהל משא ומתן עם טרור ולהמשיך לחיות לצדו . אולם עם טרור אכן מתקיים משחק סכום אפס : זה הם או אנחנו . כשה סקרים מצביעים על תמיכה משמעותית בחמאס בקרב תושבי- רצועת עזה ויהודה ושומרון, רבים בחברה הישראלית נרתעים ממחשבות על דו-קיום ופתרון הסכסוך . אנו משתכנעים שרק שלטון צבאי על העם הפלסטיני יבטיח את שלומנו ; זאב יגור עם כבש רק אם אנחנו נהיה הזאב . אולם בקרב ידידינו בעולם קרסה בשבעה באוקטובר קונספ ציה הפוכה : שאפשר להתעלם מהסכסוך, לשמור על הסטטוס- קוו ולהשאיר חמישה מיליון פלסטינים תחת כיבוש ישרא לי . ידידי ישראל בעולם מאמינים היום שהכיבוש הוא פצצה- כשהסקרים מצביעים על תמיכה משמעותית בחמאס בקרב תושבי רצועת עזה ויהודה ושומרון, רבים בחברה הישראלית נרתעים ממחשבות על דו – קיום ופתרון הסכסוך . אנו משתכנעים שרק שלטון צבאי על העם הפלסטיני יבטיח את שלומנו . זאב יגור עם כבש רק אם אנחנו נהיה הזאב

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר