|
|
עמוד:37
אופקים | 37 ח ז ר ה ל ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת | ת ו מ ר פ ר ס י ק ו – תחויב ישראל לצאת שוב ושוב למערכות שגובות חיי חפים מפשע רבים . לבצע עוולות כדי להמשיך לחיות . רבים בעולם ישמחו לראות את המסורת שלנו נגררת בבוץ . רבים יחושו הקלה למראה הקורבנות הנצחיים הופכים לבני עוולה, לבריונים האחראיים לזוועות ולסבל . הנתק בינינו ובין אחינו בתפוצות יהפוך לאיבה, כאשר אלה יעשו כל שביכולתם להרחיק את עצמם ואת יהדותם מכל זיהוי עם ישראל . בסופו של התסריט הטרגי הזה העם היהודי קורס אל תוך תהום של שנאה ורוע, מדינת ישראל מתעוותת ודועכת, והיהדות מוכת מת כדת אלימה ומרושעת . - היהדות שרדה אסונות רבים . את האסון הזה היא לא תשרוד . לא לוותר על ההיסטוריה האנושית יש נתיב שונה . הדרך לעיל מתארת יציאה מתוך התקרבנות אל תוקפ נות, אולם תוך דילוג על הפרק הציוני בהיסטוריה היהודית . - היהודים מוצאים עצמם כקורבנות של פוגרום, אולם בד בבד כבעלי אחד הצבאות החזקים בעולם . הם מנתבים את רגשות הזעם, ההשפלה והנקם שלהם לכדי תגובה קשה באויביהם, כל זאת תוך ויתור על אותם אמצעים, שהביאו להם את עוצמתם הפוליטית והצבאית מלכתחילה : היוזמה, היצירתיות, המוס ריות, האחריות והפרגמטיות של התנועה הציונית . - במילים אחרות, מה שאנו חוזים לפנינו, מה שחלילה יתגלגל אל התסריט שתואר לעיל, הוא מימוש בפועל של שטעטל עם נשק, של גטו עם חיל אוויר . מדינת ישראל מרגישה קור בן חסר ישע של אנטישמיות רצחנית, ומגיבה בהתאם, אולם- האמצעים העומדים לרשותה הם חסרי תקדים ככל שמדובר בהיסטוריה היהודית . אמצעים אלה נרכשו על ידי יהודים שח רגו מאותה היסטוריה באופן שבו תפסו את העולם והתנהלו- בתוכו, והצליחו ליצור מציאות יהודית שונה, מפני שהבינו תמיד את הצורך בשום שכל, בפרגמטיות ובחזון . שגשוגה של ישראל ועליונותה הכלכלית והטכנולוגית הושגו בדיוק על ידי אותה כניסה אל ההיסטוריה האנושית . הסכנה בחזרה אל ההיסטוריה היהודית היא אפוא הוויתור על היתרונות שהביאה לנו הכניסה אל ההיסטוריה האנושית, וב תוך כך דחייתן של הסגולות שהיינו חייבים לרכוש כדי לעשות- זאת . אבות הציונות – הרצל, בן גוריון, ז'בוטינסקי והמעגלים שהקיפו אותם – השכילו בחשיבתם ובפועלם להכניס את היהדות למאה העשרים ולמשפחת העמים . הם עשו זאת על ידי אימוץ של ריאליזם, על ידי ניתוח גיאופוליטי מציאותי ומושכל, על ידי חבירה אל הכוחות הליברליים בקהילה הבין- לאומית ועל ידי התוויית חזון חיובי, חזון שפניו אל העתיד, חזון שלא כלל חזרה אל עבר מיתי . הם עשו זאת תוך התייחסות לפסוק "עם לבדד ישכון" לא כברכה, אלא כאזהרה . אסור שהחזרה אל ההיסטוריה היהודית תכלול ויתור על הפרק הציוני, שביקש להכניס את היהודים אל ההיסטוריה האנו שית . יהיה זה אסון אם ישראל תעבור שטעטליזציה ותהפוך- לקהילה סגורה, חמושה עד שיניה ומנותקת מהמציאות . תס ריט כזה יביא לחורבן, בדיוק כפי שהביא בימי ממלכות יש- ראל ויהודה, בימי החשמונאים, בימי בר כוכבא ולאורך כל ימי- הביניים ועד לעת החדשה . ללא הציונות, בפשטות, לא תהיה מדינה . ללא הפרגמטיות והריאליזם של ההיסטוריה הכללית לא תהיה גם היסטוריה יהודית . בסופו של הקונגרס הציוני הראשון בבזל ( 1897 ) נוסחה הציונות כך : "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מול דת בארץ ישראל על פי המשפט הציבורי" . גדולתם של אבות- הציונות הייתה ההבנה שכניסת העם היהודי אל ההיסטוריה האנושית מותנית בחבירתו לעמים הליברליים ול"משפט הציבורי", כלומר למשפט הבין-לאומי . אין למפעל הציוני עתיד ללא השתלבות תפיסתית, מדינית ומוסרית במשפחת העמים . חזרנו אל ההיסטוריה היהודית, אולם תהיה זו טרגדיה אם הדבר יניע אותנו להתנתק מההיסטוריה האנושית . ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן ועמית רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן
|
|