חזרה להיסטוריה היהודית: השבעה באוקטובר החזיר אותנו באחת אל הסיפור היהודי הישן

עמוד:35

אופקים | 35 ח ז ר ה ל ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת | ת ו מ ר פ ר ס י ק ו השיבה אל היהדות והסוגיה הפלסטינית ההתפתחויות הללו יתרחשו כולן בעוד ישראל טרם החלימה מהמלחמה, כאשר עדיין ישנם חטופים או נעדרים שלא שבו הביתה, כאשר חלק מיישובי הדרום עוד לא חזרו לתפארתם, וכאשר חיזבאללה מאיים מצפון . מעבר לכך, הם יתרחשו תוך כדי הדרישה הבין-לאומית התקיפה ביותר שידענו להתקד מות אל הסדר כלשהו עם הפלסטינים, הסדר שיציג אופק של- סיום הכיבוש הישראלי . דרישה זו תגיע מפני שהמערב מבין ש"ניהול הסכסוך" כבר אינו אופציה, ושבעיית הפלסטינים מאיימת לסחוף את העולם כולו למערבולת חסרת יציבות . לא פחות מכך היא תגיע מפני שקשה למערב, רגשית, מוסרית ופוליטית, לראות את ישראל אוסרת מלחמה קטלנית כל כך על הפלסטינים . והיא תגיע דווקא כשאזרחי ישראל יימצאו בהתנגדות הכי גדולה שלהם כלפיה . לא אכנס כאן להשלכות החברתיות והפוליטיות של חזרת הסוגיה הפלסטינית לקד מת הבמה, אלא אבקש לתהות רק על השלכותיה על הזהות- היהודית . על פי הציונות, כניסתה של היהדות אל ההיסטוריה האנושית בישרה את קוממיותה הלאומית . רק הפרֵידה מההיסטוריה היהודית, לעתים תוך ביטול מפורש ובוטה שלה, רק שלילת הגלות המפורסמת, שכללה את דחיית אורח החיים היהודי המסורתי ואת השלכת המסורת והאמונה – אפשרו לציונים הראשונים לפרוץ דרך חדשה, לסלול לעצמם נתיב למציאות שתאפשר להם להיות כל מה שאבותיהם ואִמותיהם לא היו . החלוצים, העסקנים הציונים ( היום היו קוראים להם אקטיבי סטים ) , הקיבוצניקים, חברי המחתרות וכוחות ההגנה, מנהיגי- היישוב והדיפלומטים העבריים – כל אלה הציעו אתוס עשיר שכלל זהות יהודית שונה וחדשה, מלאה בביטחון עצמי ובא מונה בכוחם של ההיגיון, היוזמה, היצירתיות והתבונה . מדי- נת ישראל קמה מתוך דחייה מפורשת של הציפייה לגאולה- אלוהית והציגה מראשיתה פרגמטיות, שום שכל וחיבור לקר קע – ביותר ממובן אחד . - השנים האחרונות, עוד לפני המלחמה הנוכחית, הצביעו על פרידה זוחלת מהאתוס הזה . הפופוליזם של הליכוד, עם היהדות הפונדמנטליסטית של הציונות הדתית ושל עוצמה יהודית, הציגו סטייה מדרכה של הציונות לדורותיה . לא רק ניכור לממלכתיות הישראלית, אלא גם בוז ליוזמה, למומחיות ולשירות הציבורי, זלזול באנשי מקצוע, בתבונה, בפרגמטיות, והחלפתם של אלה בתפיסה אמונית שטחית וקנאית, שמעדי פה להשליך יהבנו על השמים ולסמוך על הנס ( כפי שאמר שר- האוצר סמוטריץ' : "אם ניישם את התורה, נזכה לשפע כלכלי ולברכה גדולה" ) . תפיסה זו הביאה את ישראל למשבר חברתי עצום, לחולשה כלכלית וביטחונית, להתפרקות השירות הציבורי, ובסופו של דבר למחדל ולטבח שמחת תורה . השיבה אל הגלות הביאה פוגרום . החשש כעת הוא שבעקבות הטראומה שספגנו, הח זרה אל ההיסטוריה היהודית תתחולל תוך המשכת והעצ- מת המגמה שהתחילה בשנים האחרונות, כלומר תוך פרידה- מההיסטוריה האנושית, עד כדי מחיקת תפיסתה של התנועה הציונית והישגיה . הסכנה היא שפוגרום של יום אחד יחזיר אותנו אל הגטו . התפתחות כזאת תביא איתה עמדה קיומית של חוסר ביט חון, הסתגרות, חשדנות כלפי העולם, אטימות לקול ההיגיון,- אתנוצנטריות וגאווה שבירה ומתריסה בסגנון "עם לבדד יש כון" . היא תגרור הבטחות להתערבות אלוהית ולישועה ני- סית, תצדיק אסטרטגיה בהווה על ידי פנייה למיתוסים מק- ראיים, ותגביר את מעורבותם של פוסקי הלכה בשיקולים- מדיניים . ישראל תתקפל, מנטלית ומדינית, לתנוחה עוברית, תדחה את אור השמש ותחזור לקרוא לאור המנורה . בפועל, דרך זו תתממש בדחייה של כל התקדמות לקראת הסדר מול ההבנה שאנחנו חלק אינטגרלי מהסיפור היהודי תעורר רצון של רבים לצאת ממנו באופן סופי . עבור ישראלים כיום תהיה משמעות הדבר הגירה מתוך כוונה שדור הילדים, לכל היותר הנכדים, לא יסבול מכל קשר אל היהדות . שהוא לא יהיה חלק מהסיפור היהודי

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר