|
|
עמוד:87
אופקים | 87 י ש י מ י ן ו י ש ש מ א ל | ל י ל ך ב ן צ ב י באוקטובר, ומסרבים להפנים את השינוי שעברה החברה הישראלית, המבקשת כעת להתאחד, להניח בצד את המח לוקות ולצעוד יחד קדימה . כך, לכאורה, נעלמו באחת מרבית- ההופעות של השיח המפלג במרחב הציבורי והוחלפו בשיח מאחד . אך למעשה, אלו הם ביטויים חדשים לאותו שיח ישן, המבחין בין דוברים לגיטימיים בשיח לכאלה שאינם לגיטי מיים לדידו, ופועל להשתיק את האחרונים . אם קודם ההבחנה- הייתה בין "שפויים" ל"מטורללים", כעת ההבחנה היא בין הפועלים לפילוג ובין החותרים ל"אחדות" . ברם, בשמה של אחדות זו ממשיך הפילוג להכות בכל הכוח . כך, אם החלוקה הפוליטית הלגיטימית שבין ימין לשמאל אינה בשימוש עוד, כיצד ניתן להבחין בין עמדות שונות ולפעול עבור ייצוג שלהן בשיח הציבורי ובמוסדות הפוליטיים ? הקריאה לביטול של ימין ושמאל – אף אם כוונותיה תמימות – אינה מבטלת את המחלוקות בחברה, אלא הופכת את עצם קיומן ללא לגיטימי, המשך ישיר של החלוקה בין אלו המחזיקים בעמדה לגיטימית ובין מי שעמדתו לא ראויה להישמע, שהיא אך במקרה הע מדה המנוגדת לעמדתי שלי . בדומה לכך, הכינוי "אנשי האת- מול" מסמן את העמדה כלא לגיטימית, ולא מפתיע לגלות- כי על פי רוב גם במקרה זה אנשי האתמול הם מי שמחזיקים בעמדה ההפוכה לשלי, והתיוג נועד להשתיקם . הכינוי "אנשי האתמול" טומן בחובו גם אשמה מרומזת למי שבשל עמדותיו אף התרחש האסון הזה, ומוטב לו שישתוק . ערן שקין, ללא וותרת, ,2022 שמן על בד
|
|