ישראל של מחר: מאמנה של מוסכמות לאמנה של שאלות

עמוד:9

אופקים | 9 י ש ר א ל ש ל מ ח ר | ד נ י א ל ה ר ט מ ן בישראל של מחר הרחובות עלולים לבעור בשל אנשים החפ צים להציל את האומה מאובדן נוסף, שלדעתם עומד להתרגש- עלינו בשל דעותיו של האחר . ישראל של מחר צריכה לשאול אם יש לנו "יחד" חדש, מעבר לעמידה כנגד אויב משותף . ומעבר לכך – איך אנו מתמו דדים ומכילים את השוני, שהוא בלתי נמנע . איך הקטגוריות- "פלורליזם", "סובלנות" ו"גבולות" עשויות לעצב שיח ציבורי ותרבות מחלוקת חדשים ? ב . שאלת הערבות השבעה באוקטובר הוליד את אחת התקופות המיוחדות ומלאות ההשראה בתולדות ישראל . מסירות החיילים, רוח ההתנדבות, ההירתמות האזרחית ורשת הביטחון והאחווה שיצרנו אחד עבור השני – כל אלו היו נקודות אור בתוך החו שך והאפלה . אך הם אינם יכולים לחפות על העובדה שבמשך- קרוב לעשרים שנה גילו תושבי המרכז סבלנות רבה למטחי טילים כל עוד אלו לא נפלו בחצרם, ולמציאות ביטחונית רעו עה כל עוד זו לא סיכנה את משפחתם . אין אנו יכולים לה- תעלם מהעובדה שגלגולו החדש של השסע העדתי מן העבר- הוא שורה של פערים בין המרכז לפריפריה בתחומי הבריאות, החינוך והתעסוקה . לא נוכל להמשיך כך . חברה שטעמה את תחושת הערבות אינה יכולה לעבור על סדר היום כשחלקים מתוכה סובלים ומופלים . מה טיבה של ברית חדשה של ערבות הדדית בין כל חלקי החברה הישראלית ? איך ניתן לחנך להתמיד בדאגה לאחר גם כשהסכנה הקיומית חולפת ? ג . שאלת האחריות על הצלחות והישגים – רבים שמחים לקחת אחריות, על כי שלונות – רבים מעדיפים להטיל אשמה . השבעה באוקטובר- הזכיר לנו שישראל איננה מדינה סקנדינבית . ניצבים בפנינו אתגרים קשים, מורכבים, לעתים אפילו לא פתירים . באופן בלתי נמנע אנחנו עתידים להיכשל, למעוד, לטעות, וכמו שאנו רגילים – לאחר מכן נאשים ונפטר . אך בהיעדר תרבות של לקיחת אחריות, גורלנו נחרץ לחזור על טעויות העבר שוב ושוב . בפרשיית עגלה ערופה מלמדת אותנו המסורת היהודית שעם הסמכות באה האחריות, וכי האחריות קיימת גם במקרה שבו אין אשמה ישירה . בחברה דמוקרטית הסמכות מחולקת : העם הוא הריבון, ובידיו הסמכות לבחור את מנהיגיו, ויש לו אחריות לבחירותיו ; למנהיגים הרוחניים יש סמכות לעצב את פניה התרבותיים והערכיים של החברה, והם נושאים באחריות למה שראו ולמה שלא היטיבו לראות, למה שדיברו על אודו תיו ולמה שעל אודותיו שתקו ; לרשות המבצעת יש סמכות- לקבוע מדיניות – בין שהיא חדשה ובין שהיא המשך של קו דמתה – ולהוציא אותה לפועל . יש לה אחריות לתוצאות של- החלטותיה, ומעל לכך אחריות לשרת את העם ולזכור שהיא שליחת הציבור . ישראל של מחר לא תיבנה על בסיס התרבות הרווחת כאן כל כך של האשמת האחר, תרבות המתעלמת ומשתיקה כל ביקורת מלבד זו המופנית כלפי חוץ . איך מצמיחים תרבות של אחריות, וכיצד היא תעצב ברית חדשה בין העם ובין מנהיגיו ? איך מחנכים לאחריות ממלכתית בחברה בעלת שבטים פוליטיים ואידיאולוגיים רבים ? ד . שאלת השוויון בנטל עד השבעה באוקטובר חשבנו שהבסיס לעוצמתנו טמון בחו כמתנו, בתחכומנו . סברנו שצבא קטן וחכם יוכל להתמודד עם- אויב גדול המוגבל טכנולוגית . כולנו מבינים שקונספציה זו נשברה . אך כיצד ניתן להאריך את תקופת השירות בחובה ובמילואים, בעוד חלק גדול מהעם פטור לגמרי מנשיאה בנטל ? מלחמה היא עת רצון ללאומן . דעותיו, שאמורות לשכון בשולי החברה, מחוץ לנורמה של מדינה דמוקרטית ליברלית - חודרות אל המרכז . אולם במדינה בעלת אופי לאומי מתוקן, זוהי תופעה זמנית שחולפת עם תום המלחמה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא