|
|
עמוד:8
8 | אופקים השבעה באוקטובר צמצם את התודעה הלאומית לצורכי הע כשיו ולרגשות ההווה . הנה, כשישה חודשים לאחר פרוץ המ- לחמה עדיין אין כמעט עיסוק בשאלות של ישראל של מחר . - אבל כמו שאנחנו יודעים, המחר בוא יבוא . המלחמה תסתיים, כולנו תקווה שהחטופים יחזרו לבתיהם בשלום, תהליך השי קום הפיזי של יישובי עוטף עזה והצפון יֵצא לדרך, והנפגעים- בנפש ובגוף יתחילו אט-אט תהליך של ריפוי . נאסוף את הש ברים, נשפץ את הריסות העבר ונתחיל לרפא את טראומות- ההווה . והעתיד – מה יהיה עליו ? חובה עלינו לזכור לעד את השבעה באוקטובר וללמוד ממנו, אך אסור שהוא לבדו יגדיר את זהותנו וערכינו הלאומיים . מעבר לשיקום הביטחון ולבניית קונספציה ביטחונית חדשה לעתיד, אין כיום סדר יום ערכי שסביבו יכולה החברה הישרא לית להתכנס . השיח על אודות ישראל של מחר לא יכול להת- בסס עוד על אמנה של מוסכמות המספקות תשובות ערכיות . - אני סבור שכדי להזמין את החברה הישראלית לשיח על אודות ישראל של מחר, אנחנו צריכים לנסות משהו אחר . במ קום אמנה של מוסכמות, החשיבה על ישראל של מחר צריכה- להתחיל באמנה של שאלות, של הסוגיות המרכזיות שבהן דרוש לנו מענה . אמנת שאלות תוכל ליצור קהילה המתאחדת סביב אתגרים משותפים, למרות אי-הודאות בנוגע לתשובות . אמנת שאלות צריכה להיות קשובה לרחשי העם ובה-בעת להכווין את התודעה הלאומית ולהרחיב אותה . לאחר השבעה באוקטובר רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו כמו זה "שאינו יודע לשאול" . אין בנו את הכוח לשאול ול דרוש ; קשה לנו למצוא את המשאבים לחשוב על מחר . בעת- כזו, הוגים, מחנכים ומנהיגים אינם נדרשים לספק תשובות, אלא להעניק השראה ויכולת לשאול שאלות : "את פתח לו" . השבעה באוקטובר קורא לנו לעצב מחדש את המחשבות שלנו על אודות ישראל של מחר . הלב אמנם הצטמצם, ות שומת הלב הלכה והתמקדה פנימה, אך כאן בדיוק מתבטא- תפקידנו – עלינו להרחיבם מחדש . אמנת השאלות מהן השאלות המרכזיות הנוגעות לישראל של מחר ? אמנת השאלות שברצוני לפרושׂ כאן מציעה – לפחות בשלב זה – שמונה סוגיות כאלו . א . שאלת היחד האובדן, הכאב, ולאחריהם החתירה לניצחון – יצרו אח דות איתנה בקרב העם . שמאל, מרכז וימין ; דתיים, חילונים- ומסורתיים ; קטגוריות שהיו כה מהותיות עבורנו, שהפרידו בי נינו, נעלמו בן-לילה מתחת לאלונקה . כך נולדה סיסמת המ- לחמה שלנו : "יחד ננצח" . אך תחושת היחד שצומחת מתוך- טרגדיה אינה בת-קיימא . "יחד" לא נוצר על ידי טשטושם של הבדלים בצל הדאגה לחיים והאבל על המתים, אלא על ידי התמודדות עם ההבדלים בינינו . השוני כשלעצמו אינו מע רער על התלכיד החברתי . יחס לא מכבד לשוני הוא שיוצר- את הפירוד, ודווקא בכך החברה הישראלית מאותגרת עתה במיוחד . האסון שאיחד אותנו הופך כבר עכשיו בסיס לחוסר סובלנות כלפי עמדות האחר . מדברים שוב ושוב על הקונספציה שקרסה בשבעה באוקטובר, אבל למעשה לכל אחד מאיתנו תיאוריה אחרת באשר למהי אותה קונספציה . "רק ההתיישבות מאפש רת ביטחון", "פשרות מדיניות פוגעות בביטחון", "התעלמות- מהסכסוך לא מאפשרת ביטחון", "חוסר שוויון בנטל פוגע בביטחון" – כל האידיאולוגיות הללו, שהכרנו עוד לפני שבעה באוקטובר, מקבלות עתה משקל נוסף : האחר אינו רק שונה בדעותיו, אלא משקף קונספציה מסוכנת שהמיטה עלינו אסון ועלולה להמיט עלינו אחד נוסף . בשישה באוקטובר אי – גיוס חרדים היה נושא לדיון ולפולמוס . בישראל של מחר הוא הופך לשאלה קיומית . בשישה באוקטובר האמת הלא – מדוברת הייתה שהצבא עצמו לא חפץ בגיוס רחב של חרדים . בישראל של מחר הצבא זקוק לכולם
|
|