|
|
עמוד:32
32 | אופקים כיוון בחדות, ואנחנו הוטחנו חזרה אל ההיסטוריה היהודית – מקוממיות לגלותיות, מביטחון לפרעות, מתקומה לשואה – וכל חלום שהיה לנו על קץ התלאות, על קץ ההיסטוריה, על זמנים אחרים וטובים – התפוגג ביקיצה אכזרית . למשבר שגרמו הפרעות בגבול עזה יש להוסיף את גילויי האנ טישמיות הבוטים שנפוצו בעולם, מארצות הברית ועד סין,- כמו שדים קדומים המשוחררים ממעמקים . מי היה מאמין שבשנת 2024 שנאת יהודים תהיה תחום עניין מושך עבור רבים כל כך . אם רק לפני כמה חודשים היינו בטוחים שהעם היהודי מצא סוף-סוף את מקומו בעולם, בין שבמדינתו הע צמאית ובין שבאמצעות השתלבות מלאה בחברות הליבר- ליות של אירופה וארצות הברית, אם חשבנו שאנחנו חיים- בעידן חדש, שאחרי שנות אלפיים נמלטנו מהקללה הנצחית של היהודי הנודד – הקרקע היציבה והמנחמת הזאת נמשכה בפתאומיות מתחת רגלינו . חזרנו אל ההיסטוריה היהודית, או נכון יותר, גילינו שמעולם לא באמת חרגנו ממנה, שמעולם לא נפרדנו מאותו גורל, מאותה גזֵרה, מאותה מצוקה, מאותה עקה בת שנות אלפיים . ב- 1934 יצא לאור הרומן "מזה אלפיים שנה", מאת המחזאי . והסופר היהודי-רומני מיכאיל סבסטיאן 1 סבסטיאן היה מהד- מויות הבולטות בתחום התרבותי ברומניה דאז . הוא ראה את עצמו רומני מבחינה לאומית, ונאבק אישית וציבורית באנטי שמיות המתגברת בסביבתו . - הגיבור ברומן שכתב, בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים כמובן, מחפש את דרכו ונמשך לתנועה הציונית מחד גיסא, ולתקוות ההשתלבות בחברה הרומנית מאידך גיסא . יהודי זקן שהוא פוגש, מר סוליצר הסוחר, מנסה לגרום לו להתפכח מהתקוות הללו . הוא מזמין אותו לשמוח ב"מיסטיקה של בית הכנסת" וב"פולקלור של השכונה היהודית בגטו" . כשהגיבור דוחה דב רים אלה כאנכרוניזם חסר רלוונטיות, הזקן משיב בכעסו : - האם שכחת שלמרבה המזל יש עדיין אנטישמים ? ושמתרחשים, ברוך השם, פוגרומים מדי פעם ? כל כמה שנטמעת במהלך מאה שנים, אתה תחזור אחורה פי עשרה בעקבות פוגרום של יום אחד . ואז הגטו האומלל יהיה מוכן ומזומן לקבל אותך בחזרה . 1 . . 2016 Mihail Sebastian, For Two Thousand Years ( tr . Philip Ó Ceallaigh ) , Penguin הנה כי כן, פוגרום של יום אחד החזיר אותנו אחורה . לגטו . שכן משמעות החזרה אל ההיסטוריה היהודית היא שכולנו – על כורחנו ! – קשורים כעת יותר לזהותנו היהודית מכפי שהיינו לפני אוקטובר 2023 . אנחנו מחוברים כעת לא רק אופקית לכל מי שסביבנו בקשרי ברית הגורל האכזרי שנכפתה עלינו, אלא גם לסיפור היהודי בעבר ובעתיד . מעשית אנחנו כמובן לא בגטו ואף לא בגולה . המדינה קיימת והיא חזקה . אבל ממד הקורבנוּת שהופיע בחיינו לא ייעלם בעשור הקרוב . אנחנו יהודים אחרים, יהודים ישנים יותר . "אל פיים שנה דרך להבות, דרך אסונות, דרך נדודים מגיעות אלינו- מתוך ההיסטוריה של הגטו", ממשיך וקובע סוליצר בספרו של סבסטיאן, "זו היסטוריה שחיים אותה תחת אור המנורה" : "'אנחנו רוצים שמש', צועקים [ הציונים ] . בהצ לחה להם – ותנו להם להפוך לכדורגלנים . אז- הם יקבלו הרבה שמש . אבל המנורה הזו שלאורה קראתי כל כך הרבה מאות שנים, המנורה הזו היא יהדות – לא אור השמש שלהם" . "אתה זקן, מר סוליצר . בגלל זה אתה מדבר ככה" . "אני לא זקן ! אני יהודי – זה מה שאני" . הזהות היהודית החדשה שלנו קורסת אל תוך הזהות היהודית ההיסטורית, העתיקה ( ושמא – הנצחית ) . הזהות היהודית המודרנית מתפוררת, ופירוריה מתנקזים דרך עירוי השבעה באוקטובר אל הזהות היהודית הפרה-מודרנית . כעת אנח נו יהודים יותר, במובן השורשי אולם גם במובן השפוף . אור- השמש מעט פחות מזמין, מעט פחות מוכר . אנחנו חוזרים לק רוא לאור המנורה . - לאן תוביל אותנו ההיסטוריה היהודית ? מה יכולה תמורה זו בתפיסתם העצמית של היהודים להביא ? דומני שאפשר לשרטט כמה נתיבים של שינויים . לפני המלחמה, ובעיקר במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו האחרונה, קו השבר בין דתיים לחילונים התלהט כזירה למא בקים בלתי פוסקים, ששיאם בהפרעה לאותה תפילת יום- הכיפורים בתל אביב . סדר יום ביטחוני ומדיני, שוודאי עתיד לתפוס את קדמת הבמה הפוליטית והחברתית בישראל,
|
|