|
|
עמוד:84
84 | אופקים מתוך חשש שהן תפגענה במרקם החיים האזרחי המשותף או תפוררנה אותו . לאור זאת, הנטייה הליברלית תהיה לחתור להעביר כמה שיותר מחלוקות אל המרחב הפרטי ולהכריע כמה שיותר עניינים שבמחלוקת ציבורית אחת ולתמיד, מתוך תקווה שלא לדון בהם שוב . 1 במציאות ליברלית אידיאלית, למשל, אין ויכוח על היכן במרחב הציבורי מותר להניח תפי לין . המחלוקת יושבה מזמן, וכל שנותר לאזרחים הוא להחליט- באופן אינדיווידואלי אם הם בכלל מעוניינים או לא מעוניינים להניח . במילים אחרות, בבסיס התפיסה הליברלית ובבסיס המש טר הדמוקרטי מצוי פיתוי מובן לנסות לצמצם את מרחב- המחלוקת לטובתה של הכרעה, אשר תשיג יציבות שלטונית 1 . . 14 . John Rawls, "The Idea of an Overlapping Consensus", Oxford Journal of Legal Studies , 7 ( 1 ) ( 1987 ) , pp Charles Taylor, "The Dynamics of Democratic Exclusion", Journal of Democracy , 9 ) 4 ( ) 1998 ( , pp . 143 - 145 . . 2 Anne Philips, Dealing with Difference : A Politics of Ideas or a Politics of Presence ? Constellations, 1 ) 1 ( ) 1994 ( , pp . 75 - 78 . . 3 ותאפשר שיתוף פעולה אזרחי . הדמוקרטיה, אפילו יותר מה משטר הטוטליטרי, נזקקת ללכידות שכזו, שכן בדמוקרטיה- האזרחים הם המתבקשים לפעול עבור עצמם, ולשם כך נדרש שישררו ביניהם הזדהות ואמון הדדי . עקב כך, באופן פרדוקס לי, הדמוקרטיה כשיטת משטר נוטה לפלוט מן המרחב הציבו- רי שוב ושוב את מי שלא נכלל בהסכמה הרחבה הנדרשת . 2 כך- אזרחיה הלא יהודים של המדינה היהודית מתקשים להזדהות עם ההמנון, הדגל או הסמל, ואזרחים שלא עברו שירות צבאי מרגישים לעתים כי לא הרוויחו את הזכות להשמיע את קולם במרחב . זה לא באג, זה פיצ'ר . אך בעוד במקורם הן ליברליזם והן משטר דמוקרטי מתחבטים באופן כן בצורך לאזן בין הסכמה רחבה ככל הניתן ובין נתינת המרחב לריבוי של דעות ותפיסות, שיח מפלג הוא שיח שמ בקש לעקוף את הצורך באיזון וליצור הסכמה בכוח, הסכמה- המושגת תוך השלטת אחת העמדות כעמדה מוסכמת ודחיקת האחרות אל מחוץ לשיח . שיח מפלג עושה שימוש במספר כלים המעניקים בכורה לע מדותיו בשיח הציבורי : - שימוש באַד הומינֶם שימת דגש בזהותו של הדובר במקום בדבריו, מתוך הנחה כי לא ניתן להפריד בין השניים . המעבר מ"מה נאמר" ל"מי אמר" הוא תולדה של תיאוריות ביקורתיות, דוגמת הרב-תרבותיוּת, שהעלו על נס את חשיבות הזהות בשיח הציבורי . מעבר זה נעשה מתוך כוונה טובה לתת את הדעת על ציבורים שבאופן טבעי מתקשים יותר להשתתף בשיח, דוגמת נשים ומיעוטים . החוקרת אן פיליפס, למשל, דיברה על כך שיש להחליף את "הפוליטיקה של הרעיונות" – כלומר את ההכרה בפלורליזם שקיים באופן טבעי בחברה המודרנית – ב"פוליטיקה של נוכ חות", שמוחה על הדרה פוליטית ומקשרת בין הדברים שנא- מרו למי שאמר אותם . העמדה הזאת מבקשת להנכיח שוב- ושוב כי כאשר אנו נכנסים למרחב הציבורי להשמיע טענה, הזהות שלנו נכנסת איתנו, ואין לנו אפשרות להותיר אותה במרחב הפרטי, ולפיכך עלינו לשאוף ליצירת מרחב המזמין . כמה שיותר זהויות להשמיע ולהישמע 3 עמדה זו חותרת לתי- קון עוולות חברתיות, אך פועל יוצא שלה הוא אד הומינם, כלומר ביטול של עמדה לא בגלל תוכנה, אלא בגלל זהותו עיון מדוקדק במה שאמור להיות שיח מפוכח ומפויס חושף כי לא רק שאין שינוי בשיח הציבורי, אלא שבחסות המלחמה התגבר חלקו של שיח מפלג ומדיר - זה אשר פעל גם לפני המלחמה, וכעת בחסותה פועל להעמיק את המחלוקות הפנימיות בחברה
|
|