|
|
עמוד:55
אופקים | 55 י ח ד נ ס ב ו ל | ר ב ק י ר ו ז נ ר של צדק דורשת הכרעה – מי צודק . ת ואיך מיישמים זאת – ולכן מתקשה להיות סולידרית עם הצד שכנגד, פרספק טיבה של חמלה תאפשר לסולידריות להתקיים לצד פערים- אידיאולוגיים קשים שאינם הולכים להיעלם, שכן מוקד עניינה לא יהיה בהם . הבעת החמלה והסולידריות עם סבל כזה או אחר של "הצד השני", אין פירושן הסכמה איתו, אלא בפשטות הזדהות עם סבלו הקונקרטי . כך יוכלו המחלוקות להמשיך להתקיים, אך האיבה תוכל לגווע ולהתחלף בתחושת אחווה בין סובלות וסובלים מכל קַצווֹת הקשת . שינוי פרדיגמת החשיבה מצדק לסבל, מצדק לחמלה, אף יכול לייצר שורת גילויי סולידריות מפתיעים ומאפשרי צמיחה . במקום השאלות "מי מאמין בעצמאות בית המשפט ? " או "מי מאמינה בהכפפת בית המשפט לבית המחוקקים ? " נשאל, "מי סובל מבית המשפט ? " ומיד נקבל תשובה מהדהדת : כולם ! אבל הסיבות לסבל יהיו שונות לחלוטין מאלה שנידונו בתו כנית הממשלתית : ההמתנה הארוכה לשלב התהליך, ואחר- כך לפסק דין, התחושה של היות בלתי נשמע . ת, הבירוקרטיה המסורבלת, עיכוב מימוש פסק הדין ועוד . אלה, לדוגמה, יאפ שרו קריאה לרפורמה משפטית שונה מזו שדובר עליה, שבינה- ובין סבל אנושי קונקרטי לא היה קשר של ממש . אם במקום לשאול, "האם אתם מאמינים בנישואים אזרחיים ? " ולהתחיל מיד להתכתש, נשאל, "מי סובל ממערכת הנישואים הישראלית ? " שוב נקבל תשובה מפתיעה : כמעט כולם ! שכן גם עבור אלה הרוצים לשמרה כמות שהיא, הבירוקרטיה, הד רכת הכלות, הטבילה, האופן שבו אלה נעשים בחלק מהמ- קומות – הם סבל . עבור אחרים ואחרות – להטב"קים, זוגות- מעורבים או כאלה שבחרו להתחתן בדרכים אחרות – מדובר בסבל מסוג אחר, סבל האי-הכרה . כך יהיה אפשר לקדם שי נוי במערכת הנישואים, שגם אם לא יתקן הכול, יתחיל לתקן- חלק . והנה עוד דוגמה : במקום לשאול, "מי מאמינ . ה במרחב ציבורי שוויוני לכול ? " נשאל, "מי סובל . ת כרגע במרחב הציבו רי ? " גם כאן נקבל תשובות מפתיעות . מי הסובלים ? בעלי המו- גבלויות, שהמרחב אינו נגיש עבורם ; דוברי ערבית – וכמוהם- גם דוברי רוסית ואמהרית – שהמרחב אינו מתקשר עמם ; א . נשים דתיים, שהמרחב נוגד את השקפת עולמם ; א . נשים א-בינאריים, שאין להם תאי שירותים ציבוריים ועוד . בה תאם, יכולה להיווצר סולידריות חוצת החלוקות המוכרות לנו- כיום . נשים מכל המגזרים יהיו סולידריות אלה עם אלה כנגד רפואה המוטה אל הגוף הגברי ; חרדים וערבים יהיו סולידריים כשותפים לסבל מתשתיות עירוניות מוזנחות ; תושבי הערים הגדולות יגלו אחווה בתסכול ממספר הילדים הגבוה בכיתה, מהפקקים ועוד . מהסולידריות החדשה ייגזרו גם דרכי פעולה חדשות, שכן סדר העדיפויות ישתנה : לא מענה אידיאולוגי לרעיונות אידיאולוגיים, אלא מענה קונקרטי לסבל קונקרטי . מאליו יצמח גם שינוי מדיניות : לא עוד מדיניות כלכלית המ חייבת גזלשאפט כדי לשרוד, אלא מדיניות כלכלית המאפשרת- את קיומו של הגמיינשאפט, באמצעות שירותי דיור, רווחה, בריאות, חינוך, תשתיות ובירוקרטיה, המופנים לאזרחיות ולאזרחים מתוך הקשבה לכאביהם ולצורכיהם . האם זה נאיבי ? בהחלט יכול להיות . גם הקמת המדינה הייתה נאיבית במידת-מה ; "אשרי תמימי דרך" ( תהילים קיט א ) . עם זאת, זוהי נאיביות מודעת למה שביכולתה אולי לחולל ולמה שלא . מובן וברור שאין בכך פתרון לכל הבעיות, ואולי גם לא לרובן . עדיין צריך להכריע כיצד תיראה מערכת המשפט, מה יהיה עם העם הפלסטיני, מה הם הקשרים הרצויים בין דת למדינה ועוד סוגיות אידיאולוגיות . אולם כאשר החברה תהיה מרוש תת קשרי סולידריות מבוססי-סבל, וכאשר היא תהיה מתורג- לת שיח של חמלה, הרי גם כשנגיע לנקודות המחלוקות, הדיון- כולו ייראה אחרת, כי נראה זה את זו עין בעין, או במילים אח רות – ייווצר בינינו סוג של גמיינשאפטים . באופן אירוני, כדי- שיהיה לנו גמיינשאפט בר-קיימא, צריך לוותר על השאיפה לגמיינשאפט חובק-כול ולהתחיל ברצף של גמיינשאפטים קטנים, סולידריות בין-אישית במעגלים מצומצמים ומת רחבים . אנו פוגשים את זה כבר עכשיו דרך המילואימניקים- והמילואימניקיות . שם חוויות חוצות מגזרים והשקפות עולם – רבות מהן חוויות של סבל – מבססות גמיינשאפטים קט נים, המאפשרים שיחה גם על נושאי הליבה, בלי למוטט את- הבית על יושביו . החברה הישראלית רצופה כרגע ביוזמות, המבקשות לנסח מה מוסכם ומשותף לשבעים אחוזים מאוכלוסיית המדינה . החל פת הניסיון הזה בהתמקדות בסבל ובשיח עליו תהווה היפוך- ערכי : לפני האידיאולוגיות, אנו קודם כול רואים את בני האדם הסובלים שלפנינו . זוהי עת רצון למהלך כזה, מכיוון שהסבל, הכאב והצער פזורים בכל מקום, ולצערנו, יש מהם בשפע לכו לם . דווקא היום יש צורך עז לדבר אותם ולהיחמל בגינם, וכך- להתחיל ליצור עבור כולנו מציאות מתוקנת יותר . ד"ר רבקי רוזנר היא עורכת כתב העת 'אופקים', ממובילות תכנית 'חזון' במכון שלום הרטמן, כותבת ומרצה .
|
|