|
|
עמוד:29
אופקים | 29 ר א י ו ן ע ם ה ר ב ה ת מ ר א ל ע ד ב א פ ל ב ו ם ו ה ר ב ה א נ ג ' ל ה ב ו ו ד ל | ר ב ק י ר ו ז נ ר לא העליתי על דעתי שאראה אי-פעם דבר כזה אצל האח או האחות התאומים שלי, יהודי ארצות הברית . וזה מטלטל . לכן בשנים הבאות נידרש לעבוד על ביטחון בכמה רמות : גם להחזיר את הביטחון הבסיסי ביותר של היהודים באמריקה, של היהודים בישראל ושל כל הישראלים כולם, אבל גם לחזק את הביטחון שלנו בערכים שלנו, ולהחזיק חזק את הגאווה שלנו בכך שאנחנו יהודים, יחד עם הענווה שאנחנו יהודים, את המשימה שקיבלנו לחיות פה חיים של קדושה, בשפה יש ראלית . מה שנעשה בשנים הקרובות הוא לא השאלה "אם- נחיה", אלא "איך נחיה" . השאלה היא לא אם לחיות או לא לחיות – אלא איך לחיות ובעבור מה . הריאיון הזה יתפרסם ערב פסח, זמן יציאת מצרים, נסים גדולים . אני שואלת את עצמי איך נשב לליל הסדר אם לא כל החטופות והחטופים יחזרו, אם הלחימה עוד תימשך, אם המפונים עוד לא ישובו לבתיהם . תמר : מתקפת הטרור המפלצתית והאכזרית בשמחת תורה תקפה את חיינו ואת כל מי ומה שיקרים לנו, וביקשה לשעבד אותנו לייאוש . עכשיו, כשאנחנו מתקרבים למחצית השנייה של השנה, לחג החירות ולימים הלאומיים, בהכרת טובה עמו קה ונצחית לנופלים גיבורי ישראל ולכל הלוחמות והלוחמים,- אני מתפללת עלינו כעם וכחברה שניכנס לפסח מתוך קיום מצוות פדיון שבויים . רבנו בחיי אבן פקודה מסביר שהדיבר הראשון בעשרת הדיברות, הדבר הראשון שהקב"ה מלמד על עצמו, שהכי חשוב לקב"ה בקורות החיים שלו, הוא שהוא פודה שבויים : "'אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָאֲשֶָׁר הוֹצֵאתִיךָמֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵֵּית עֲבָדִים' ( שמות כ ב ) . הקב"ה לא מתפאר בזה שברא את העולם, אלא בזה שפדה את ישראל : "כי רצה להזכיר המצוה, והוא מצוות פדיון שבויים של שישים רבוא, יותר מן הפלא העצום של בריאת העולם . והוא יתברך ציוונו 'וְהָלַכְתָָּבִֵּדְרָכָיו' ( דברים כח ט ) " . לא בכדי אנחנו אומרים בתפילה, "ממצרים גאלתנו מבית עב דים פדיתנו", ומעידים וזוכרים ומזכירים שנפדינו ונגאלנו מש- עבוד מצרים, כדי לבנות כאן בארץ ישראל את ההפך ממצרים- - חברה שתעסוק בגאולת האדם . בליל הסדר אנחנו מקבלים על עצמנו את העובדה שסיפור יציאת מצרים לא נגמר . שהוא ממשיך להיכתב כאן בימינו . זמן חירותנו, בלשון רבים, הוא החירות של זולתי ושל עמי, ולא תהיה חירותנו ולא נהיה עם חופשי בארצנו אם לא נהיה כולנו כאן, אם חס ושלום לא ישו בו אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה הביתה . ליל הסדר- הוא שבועה של כל בית ומשפחה לקיים את הדיבר הראשון ולהיות ראויים לפדיון השבויים ההוא, הראשון . אנג'לה : בפסח אנו מצוּוים לראות את עצמנו – כל דור ודור – כמי שיצאו ממצרים . אנו מבינים את יציאת מצרים לא רק כהיסטוריה שהתרחשה לאבותינו ולאמותינו לפני זמן רב, אלא כמשהו שקורה לנו . השנה, כשהחיילים שלנו עדיין נלח מים בעזה, עם חטופות וחטופים שאולי עדיין בשבי ועם מלח- מה שאולי מתקרבת בצפון, אנחנו חשים עמוק בגופנו מה היא- ההרגשה להיות במצרים . השנה אנחנו לא צריכים לאכול חרו סת או מרור כדי להרגיש שאנחנו במקום מר וצר . כבר טעמנו- את הדמעות שלנו . אבל כשם שפסח מצווה עלינו להרגיש איך זה להיות משועבד, עלינו לזכור להרגיש גם איך זה להיגאל . עלינו לחוש את הטעם של התחדשות האביב, להרגיש את ידו המושטת של אלוהים ולתפוס אותה . למשוך בה חזק ככל שנ צטרך, עד שנצא מהמקום הצר הזה . ואנחנו ניאחז אחד בשני- ונעזור אחד לשני עד שנגיע שוב אל החירות . ד"ר רבקי רוזנר היא עורכת כתב העת 'אופקים', ממובילות תכנית 'חזון' במכון שלום הרטמן, כותבת ומרצה .
|
|