|
|
עמוד:53
אופקים | 53 י ח ד נ ס ב ו ל | ר ב ק י ר ו ז נ ר האני שלו, שוב לא היה האיש המבודד כמקודם, אלא צורף להמון, היה לעם . 3 אם כן, ייתכן שהאחווה היהודית שהתגלתה בשבעה באוקטובר היא יותר גזלשאפט מגמיינשאפט, והיא תופעה המוכרת בעת מלחמה בכל העמים . לכן באותה המהירות שבה היא צצה, כך היא גם מתפרקת . זאת, כפי שמבטא מיכאל דוכן, לדאבון לב המילואימניקים, שדימו כי משהו אחר לפנינו, ולדאבון לב כולנו . האם אפוא נידונו להבלחות – קבועות או רגעיות – של גמיינשאפט בתוך חיים של גזלשאפט ? האם תמיד נצטרך מל חמות כדי לחוש אחווה אלה עם אלה, וחשוב מכך – להתנהג- בהתאם ? או שמא יש דרך לשמור על "יחד ננצח", כשהניצחון אינו למול אויב חיצוני אלא למול חיי היום-יום ? האם יש דרך לגרום לכך שהאתוס שלנו יהיה יותר מאתוס ויחזיק מעמד ? כדי לענות על כך, אני מבקשת לשוב לתחילת המאמר ולהת עכב על מושג שאנחנו מדברים עליו הרבה בהקשר זה – סו- לידריות . מהי בעצם סולידריות ? האם אפשר לכוננה גם בלא- גמיינשאפט ? יתרה מכך – איך יכולה לצמוח אפשרות שבה סולידריות תוליך לגמיינשאפט, ולא להפך, שגמיינשאפט יכונן סולידריות ? סולידריות של סבל המונח "סולידריות" רווח בשימוש, אך אינו בהיר מבחינה תיאורטית . לעתים הוא משמש לתיאור אחווה כלל-אנושית מבוססת-מעמד ואפליה ( "פועלי כל העולם – התאחדו ! " ) , לעתים לתיאור קשרים לאומיים ( "חירות, שוויון, אחווה", המוטו הצרפתי ) , לעתים להזדהות עם מאבקים מקומיים ( "סולידריות שייח' ג'ראח" ) ועוד שימושים, אשר קשורים זה בזה ונבדלים זה מזה גם יחד . 4 בדברים הבאים אבקש להציע אפשרות לסולידריות ישרא לית אחרת : סולידריות מבוססת-סבל, המבקשת את הפעולה- הבין-אישית, ה"קטנה", המקומית, הנובעת מראיית הזולת בסבלו עין בעין, ומנסה להקל עליו . הגדרה כזאת של סולי דריות זונחת את הסולידריות החובקת-כול ( "כל ישראל ער- בין זה לזה" ) , היושבת בבסיס האתוס הישראלי ומכזיבה פעם- 3 . סטפן צווייג, העולם של אתמול ( תרגום : צבי ארד ) , כנרת זמורה ביתן, ,2012 עמ' 214 - 221 . 4 . עוד על המושג ושימושיו השונים ראו : אבנר ענבר ואסף שרון, "סולידריות", בתוך : אריאל הנדל, אודי אדלמן, מיכל גבעוני, נועם יורן ויואב קנישם ( עורכים ) , קריאת המחאה : לקסיקון פוליטי [ 2011 ] , רעננה, ,2012 עמ' 240 - 245 ; תמר הוסטובסקי-ברנדס, "סולידריות כערך חוקתי", מחשבה : כתב עת דיגיטלי , 23 . 4 . 22 . אחר פעם, וממירה אותו בשאיפות צנועות בהרבה . בכך היא מחדדת את ההבדל בין סולידריות ובין גמיינשאפט ומאפשרת לראשונה להתקיים בלי תלות בשני . בעוד האתוס היהודי- ישראלי של סולידריות מתבסס על תפיסה של גמיינשאפט – קיום שבו כולנו מכירים וקרובים, משפחה בעצם, ולכן על כולנו להיות גם סולידריים – סולידריות מבוססת-סבל אינה מניחה מראש קרבה או תחושת שייכות, אלא היא "משח ררת" את הפרטים שבה לחיות בגזלשאפט כמו שקורה בחברה- מודרנית, אך מושכת אותם פעם אחר פעם לגלות הזדהות ואחריות כלפי הסובבים אותם, תוך הבחנה בסבלם ואכפתיות כלפיהם . היא צנועה בדרישותיה, ודווקא מכאן כוחה להשיג כאשר החברה תהיה מרושתת קשרי סולידריות מבוססי – סבל, וכאשר היא תהיה מתורגלת שיח של חמלה, הרי גם כשנגיע לנקודות המחלוקות, הדיון כולו ייראה אחרת, כי נראה זה את זו עין בעין, או במילים אחרות - ייווצר בינינו סוג של גמיינשאפטים
|
|