|
|
עמוד:111
אופקים | 111 ע ל ה א ר ץ ו ע ל ה מ ז ו ן | א ר י א ל פ י ק א ר נוסף על התרומה לכוהן והמעשר ללוי, מציגה ההלכה היהודית שתי מצוות נוספות – מצוות מעשר שני ומצוות מעשר עני . 12 מעשר שני מופרש בשנים א, ב, ד ו-ה של מחזור השמיטה, ואותו או את תמורתו אוכלים בירושלים, ואילו מעשר עני מופרש בשנים ג ו-ו, והוא ניתן לעני כחלק ממתנות עניים . מצווה זו אינה מת קיימת במלואה היום בגלל חורבן המקדש . מה שנותר ממנה הוא- החובה להפריש את המעשר ולפדותו במטבע השווה פרוטה, כאשר לאחר הפדיון הפירות מותרים באכילה . בפועל מצווה זו איבדה 12 . שתי מצוות המעשר השונות ( במדבר יח, כא ודברים יד, כב - כז ) הביאו את חז"ל לפרשנות המבחינה בין "מעשר ראשון" הניתן ללוי ובין "מעשר שני" ו"מעשר עני" ( בבלי ראש השנה, יב ע"ב ) . 13 . רמב"ם, משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ב ב . לחלוטין כל משמעות, שהרי ממילא גם בכסף אי אפשר להשתמש . בקדושה 13 גם מעשר עני אינו ניתן עוד לעניים ( בדומה לשאר מת- נות העניים שבשדה ) . הרעיון של יצירת חיסכון שנתי, המיועד לשימוש בעת העלייה לרגל לירושלים, מעודד אותנו לתקצב באופן קבוע את הפעילות הרוחנית שלנו . להפריש מעשר שנתי שאותו נייעד לחיי הרוח . גם כאן ניכר עֶקרון היחסיות : על האדם להפריש חלק יחסי מהכנסתו לצורך פעילותו הרוחנית והתרבותית . הקישור בין מעשר שני למ עשר עני מזכיר לנו שבזמן שאנו דואגים לרוחניות של עצמנו, עלינו- לדאוג גם לאלו שיכולתם אינה משגת את צורכיהם . סיכום חשיבותה של מצוות תלמוד תורה אינה רק בהכרת המסורת הבאה מן העבר, אלא ביכולת לשאוב מן העבר לתוך ההווה . שמירה על נצחיותה של התורה ועל משמעותה בכל דור ודור דורשת מאמץ אינטלקטואלי מתמיד . כדי שהמסורת היהודית תוכל להעניק לנו כוח וחוכמה להתמודד עם אתגרי הזמן, יש לשנות את כיוון הח שיבה של לימוד התורה . לא עוד לימוד כתנועה אל עֵבר העָבר,- כניסיון להבין את כוונתם ורצונם של החכמים או של התורה כדי ליישם אותם כפי שהם בהווה . התנועה הנפשית של הלומד צריכה להיות מן ההווה אל העבר ובחזרה : מתוך האחריות שלי להווה, אני מבקש ללמוד את העבר, את חוכמת הדורות, כדי לדרוש ממנה ולדרוש מתוכה תובנות לחיי היום . כפי שניסח זאת בבהירות פרנץ רוזנצוויג בנאום הפתיחה לבית המדרש היהודי החופשי ( 1920 ) : זאת הפעם – תלמוד תורה בכיוון הפוך . לימוד זה שוב אינו יוצא מן התורה אל החיים, אלא אדרבה מן החיים, מן העולם אשר לא ידע את המצווה או "משים עצמו כלא ידע" את המצווה, בחזרה אל התורה . זהו סימן ההיכר של השעה . נהריים, ירושלים תשל"ח, עמ' 190 בית המדרש הוא הבסיס לחשיבה חדשה המבוססת על המסורת, אולם פניה אל ההווה ואל העתיד . ד"ר אריאל פיקאר הוא עמית מחקר במכון הרטמן, מורה בתוכניות המכון, ומנהל אקדמי של ״בית יוצר ישראלי״ בתנועת פנימה . הרעיון של חיסכון שנתי, המיועד לשימוש בעת העלייה לרגל לירושלים, מעודד אותנו לתקצב באופן קבוע את הפעילות הרוחנית שלנו . להפריש מעשר שנתי, שאותו נייעד לחיי הרוח . גם כאן ניכר עֶקרון היחסיות : על האדם להפריש חלק יחסי מהכנסתו לצורך פעילותו הרוחנית והתרבותית
|
|