|
|
עמוד:80
80 | אופקים ניכר בה פרץ החמרה, עד כדי תשובות מחמירות שלא נודעו כמו תן בספרות הפסיקה לדורותיה . יותר מכך, אפילו פוסקים הרואים- בהפלה איסור מדרבנן בלבד, בכל זאת מעדיפים את ה"אינטרסים" של העובר על פני אלה של האישה . כך הוא, למשל, מאמר הלכתי שפרסם בשנת 2005 הרב משה צוריאל, 7 ובו הוא כתב : ברור הדבר שאין כל היתר להפיל עובר בריא וכשאין סכנה נשקפת לחיי אמו . כל נימוק אחר להצדקת הפלה – סיבה כלכלית, רצון שלא לפגוע ב"קריירה", לשמור על מראה אסתטי, צפיפות בדירה וכדו' – אינו מתקבל . . . 8 בהמשך המאמר מציג הרב צוריאל עמדה מקילה מאוד, ולפיה אין לעובר מעמד מוסרי כנפש, והוא אף מצטט שורה שלמה של פוסקים שהתירו הפלת עובר גם כשאין סכנה לאם . ובכל זאת, הפלה של עובר לא בריא תותר, אבל הפלה בשל נסיבות הקשורות לאיכות חייה של האם ( למעט בריאותה הפיזית והנפשית ) תיאסר . על כך אני מבקשת לטעון כי ההבחנה בין הפלת עובר פגום, פיזית או מנטלית, ובין הפלת עובר בריא בשל צרכים שאינם קשורים בעובר, אינה מסתברת מבחינה אנליטית . שכן אם העובר אינו נפש והפלתו מותרת בנסיבות מסוימות, יש להסביר היטב מדוע תיאסר הפלתו בנסיבות אחרות . מדוע ה"אינטרס" שלו נחשב צורך מוסרי גדול יותר מזה של האישה ? התעלמות מוסרית אם כן, במצב הפסיקה העכשווי, החובה להגן על האישה בהקשר של הפסקות היריון – חובה המבצרת את זכותה לחיים ולאיכות חיים – הולכת ונשחקת, ואילו החובה להגן על העובר הולכת וצו ברת תאוצה . כל זאת, בניגוד מוחלט לתשתית ההלכתית המוקד- מת בחז"ל, בראשונים וברוב האחרונים . - מאחר שאיני סבורה כי ההכרעה המחמירה או המקילה היא פרי ניתוח פורמליסטי גרידא, כדי ללבן את הבעיה לעומקה, ברצו ני להציע כי פוסקים מודרניים נמצאים בעניין זה בסבך הסתירה- בין שתי התפתחויות מוסריות : האחת, התפתחות עצומה בתחומי המדע והרפואה, המקדמת את הבנתנו וראייתנו את העובר בתור ישות אנושית . כבר בעבר הלא רחוק היה אפשר להאזין לפעי מות לבו, וכיום הדמיה על-קולית ( אולטרסאונד ) מאפשרת לצ- פות בצורתו ובתנועותיו בכל רגע נתון, ובמקרים מסוימים אפשר- לקיים עוברים מחוץ לרחם אמם כבר מן החודש השישי ואילך . 7 . משה צוריאל, "הפלת עובר שאובחנה אצלו מחלה קשה", תחומין , כה ( תשס"ה ) , עמ' 64 - 78 . 8 . שם . הדברים הללו מקבלים חיזוק בדבריהם של גראזי ו-וולוולסקי : "הכול מסכימים שהפלה למטרת נוחות האם היא נבזות" . ראו גראזי, "הורות נכספת", עמ' 380 . דברים ברוח דומה כותב גם הרב אליעזר מלמד . ראו אליעזר מלמד, "הפסקת היריון", אתר ישיבה, בעיקר סעיף 12 , . https : / / www yeshiva . org . il / midrash / 458 . כל אלו מקשים עד מאוד לקבל את דברי המקרא, שהמכה אישה הרה וממית את העובר מחויב רק בדמי ולדות לבעל, ואת התפי סה החז"לית הברורה הרואה את העובר כ"ירך אמו", ולפיכך חסר- מעמד מוסרי עצמאי ; התפתחות שנייה היא ההתפתחות המוסרית, שחלה בתודעה האנושית בנוגע להבנת מהותה של האישה לא רק כיוצרת חיים, אלא גם כבעלת ייעוד וזכויות עצמאיים, ובכלל זה זכותה הבסיסית שלא להרות ולא לגדל ילדים, או לכל הפחות, לא לראות בתפקיד זה את הפונקציה הבלעדית או העיקרית שלה . אם כך, הבעיה שבפניה ניצבים הפוסקים אינה במקורות ההלכ תיים דווקא, שכן יש כר נרחב לפרשנות ולשיקול הדעת המקילים- דווקא . העניין הוא אפוא האיזון בין שתי ההתפתחויות המוסריות במצב הפסיקה העכשווי, החובה להגן על האישה בהקשר של הפסקות היריון - חובה המבצרת את זכותה לחיים ולאיכות חיים - הולכת ונשחקת, ואילו החובה להגן על העובר הולכת וצוברת תאוצה . כל זאת, בניגוד מוחלט לתשתית ההלכתית המוקדמת בחז"ל, בראשונים וברוב האחרונים
|
|