|
|
עמוד:109
אופקים | 109 ע ל ה א ר ץ ו ע ל ה מ ז ו ן | א ר י א ל פ י ק א ר . מלהביאן באופן יזום לידיו של העני 6 מצוות הצדקה, שאינה מו- פיעה בתורה והתפתחה בספרות חז"ל, משקפת את המעבר לעוני עירוני ומהווה מעין תחליף למתנות העניים . 7 אולם הצדקה ( בכסף ובמזון ) נותנת מענה חלקי בלבד לאתגרים הכלכליים הקיימים בחברה . ייחודן של מתנות העניים שבתורה הוא שהן חלק מתה ליכי הייצור, העבודה . כפי שמתואר במגילת רות, העניים והעניות- באים בעצמם לשדה, ולמעשה, עובדים שם בעקבות הקוצרים בכל עונת הקציר . חלק זה של מתנות העניים, הנעשה בשדה, מחייב את העניים ליטול יוזמה ולהשקיע בכך כוח וזמן . אני מבקש אפוא להסיט את מצוות השדה מדאגה לנזקקים ( שאינה מתקיימת עוד בשדה, אלא בעיר באמצעות מצוות הצדקה ) לדא גה לעובדי הייצור . החובה לדאוג לצורכי העובדים אמנם מוטלת- על המעביד, אך האחריות לכך שתנאיהם אכן נשמרים כחוק בכל שרשרת הייצור מוטלת גם עלינו, הצרכנים . עלינו לוודא שהאוכל שאנו צורכים לא נוצר תוך ניצול לא הוגן של עובדים הן מבחינת השכר והן מבחינת תנאי העבודה, לאורך כל שרשרת הייצור והאס פקה, מן העובדים בשדה ועד המוכרים בסופרמרקט . - התורה מדגישה באופן מיוחד את דאגתה לרווחתו של הפועל ול מניעת צערו, ואפילו דואגת לבעלי החיים העובדים בשדה ובכרם . - האיסור "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" ( דברים כה ד ) מתפרש כאיסור כללי, האוסר על מניעת מזון מבהמה בשעת מלאכתה – כל בהמה העוסקת בכל מלאכה ( רמב"ם, משנה תורה, הלכות שכירות, יג ב ) . גם האיסור "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדַָּו" ( דברים כב י ) מתבאר כמניעת צער בעלי החיים : "והשם חמל על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור" ( פירוש אבן-עזרא, שם ) . לגבי העובדים בשדה ובכרם נאמר : "כִִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָוְאָכַלְתֶָּ עֲנָבִים כְִּנַפְשְׁךָשָָׂבְעֶךָוְאֶל-כִֶּלְיְךָלֹא תִתֵֶּן . כִִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָוְקָטַפְתֶָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" ( דברים כג כה - כו ) . התלמוד מפרש את הפסוק כעוסק בפּועֵל העובד בכרם או בשדה חברו ( בבלי, בבא מציעא פז ע"ב ) . התורה דואגת לרווחתו ומ תירה לו לאכול מן הפירות תוך כדי עבודתו . אנו נדרשים אפוא- לאחריות לרווחתם של העובדים . הדרך הנכונה לעשות זאת היום היא בהקפדת המעסיקים על דיני העבודה וזכויות העובדים . על הצרכנים מוטלת האחריות לוודא שהמוצר שהם רכשו אכן יוצר על ידי עובדים שהועסקו בהגינות כחוק . מערכת כללים, המסדירה 6 . ראו : רמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים, א י . וכך כתב בנושא החזון איש : "דכפי ראות עינינו לא יטריח שום עני לילך בשדה ללקוט מתנות עניים שטרחו יותר על שכרו, ואצלנו הלחם בזול ומצוי, ועיקר העניות הוא לשאר הצרכים בין בסעודה ובין בכלי תשמיש ודירה וכביסה ובגדים ויתר הצרכים, ואין עני מחזר על הפתחים מתרצה בפת לחם, וכל שכן שלא יטריח לקצור פאה ולדוש ולטחון ולאפות" ( חזון איש, מעשרות סימן ז, י ד"ה "ובעיקר" ) . 7 . ראו על כך בהרחבה בספרו של בנימין פורת, צדק דלים , ירושלים ,2019 פרק ג . 8 . ראו : רמב"ם, משנה תורה, הלכות ביכורים פרק א . 9 . הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש , זרעים, שביעית סימן ה סעיף ד ; יב . את ההיבטים הללו בצריכת המזון, תהווה תרגום ראוי של מצוות מתנות העניים המקראיות . ג . תרומות ומעשרות : תמיכה באליטה התרבותית-רוחנית מתנות נוספות שעליהן התורה מצווה הן לכוהנים וללוויים ( במדבר יח ) . הנימוק לכך הוא : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא-יִהְיֶה לְךָבְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָוְנַחֲלָתְךָבְּתוֹךְבְּנֵי יִשְָׂרָאֵל" ( במדבר יח כ ; כך נאמר גם לגבי הלוויים, שם, כא - כד ) . חז"ל מנו עשרים ,וארבע מתנות כהונה שונות 8 אולם בימינו אין נותנים את המת- נות לכוהנים מפני שהם בחזקת טמאי מתים, טומאה שאי אפשר להיטהר ממנה אלא במי אפר של פרה אדומה . גם את מתנות הל וויה שאינן קדושות לא נהגו לתת בפועל ללוויים, מפני שיש קושי- להוכיח את ייחוסם כבני לוי . 9 במקום זאת, את המתנות מפרישים מן הפירות, ואחר כך עוטפים אותם בצורה מכובדת ומשליכים האחריות לכך שתנאי העובדים אכן נשמרים כחוק בכל שרשרת הייצור מוטלת גם עלינו, הצרכנים . עלינו לוודא שהאוכל שאנו צורכים לא נוצר תוך ניצול לא הוגן של עובדים הן מבחינת השכר והן מבחינת תנאי העבודה, לאורך כל שרשרת הייצור והאספקה
|
|