"גדלנו עם תחושת בעלות על היהדות שלנו": ריאיון עם ואדים בלומין ומארינה מקסימילאן

עמוד:50

50 | אופקים אני רוצה לפתוח הכי רחב ולשאול אתכם מהי זהות יהודית בשבילכם ? מה היא נושאת בתוכה, והאם יש בה היבטים שמתנגשים עם זהויות אחרות שלכם ? ואדים : השנה אנחנו שלושים ושלוש שנים בארץ, ולקח לי המון זמן להבין שבכל מיני מרחבים יש ציפייה שיהיו התנגשות או מתח בין הזהות שלנו כיהודים יוצאי ברית המועצות ובין היהדות כפי שהיא מגולמת בישראל, אבל אני חושב שהאתוס בבית שלנו היה כזה שעצם החיים פה הם לא דבר מובן מאליו, המדינה היא נס גלוי, חיים בריבונות יהודית הם פלא שיש להיזהר עליו, ולכן לא חווינו את ההתנגשות הזאת . הזהות היהודית שלנו לא הייתה נושא מדו בר, זאת הייתה הוויה . כשם שבני אדם לא מגיעים עם תוויות, גם- סביבה ביתית לא מגיעה עם כותרת, פשוט כל הזמן האווירה בבית הייתה של משהו עוצמתי, שברור מאוד שזה מי שאנחנו, שזה רחב מאוד, וזה מגיע מעולמות של ספרות ושירה ותרבות ואוכל ומוזיקה וריבוי של שפות . אף אחד לא שם תווית על כל מיני מנהגים ודב רים שקרו בבית - זה יהודי, זה יהודי וזה יהודי, וזה אחמטובה וזה- מוצרט וזה פחות . זה היה מכלול . מארינה : יש סיפור שאני זוכרת, שילד אחד קרא לבן דוד שלנו 'ז'יד', ואבא שלנו, שהוא איש מאוד סמכותי ודומיננטי, הלך לילד הזה וגרם לו להתנצל . מבחינתי, זה סיפור שכשהוא סוּפַּר בבית, כבר כשהיינו כאן בישראל, אמר המון : אנחנו יהודים, אנחנו לא מתביישים בזה, אנחנו מגינים על היהודים סביבנו, וכשצוחקים עליהם, אנחנו יוצאים להגנתם . זה המובן מאליו, ואלה דברים קט נים שרוקמים בפנים הרגשה של גאווה . קיבלנו את זה באיזשהו- דנ"א תת-קרקעי, של המשפחה ושל להיות מה שאנחנו, ולהתגאות בזה ולשאת את זה . ואדים : אבל הדבר הזה שאנחנו נושאים, צריך לומר, הוא מורכב, ומגוון ועשיר . אני ואדים וזאת מארינה, והיהדות שלנו לא נראית אותו הדבר, וזה חלק ממנה, זה חלק מהסיפור שלנו . אני חושב שחלק מהעניין הוא העובדה שאנחנו חיים בתרבות עברית מבפ נים, אבל חווים אותה כל העת גם מבחוץ, כמהגרים לתוכה . במובן- הזה, כאח גאה מאוד, אני רואה במארינה יוצרת שממשיכה שושלת מפוארת של יוצרות עבריות, שיצרו מתוך העמדה הזאת של פנים וחוץ משולבים, והמורכבות הזאת היא חלק מהכוח של יצירתן . מארינה : המורכבות היא נתון בסיסי, נתון שהוא לא בעייתי אלא להפך, הוא היסוד . כשהגעתי לארץ, הייתה גננת שאהבה אותי ורצתה לפשט עבורי את הדברים, אז היא החליפה לי את השם ל"מרים", מתוך רצון לשלב אותי בחברה . שנה שלמה היא קראה לי מרים, אבל זה פשוט לא תפס . לי ולאף אחד מבני המשפחה לא היה צורך להמשיך לאחוז בדבר הזה . יש לי שם שונה, זה חלק מהיופי . חשוב בעיניי להבין מגיל כמה שיותר צעיר שאתה אינדיווידואל, ומרכיבים אותך כל מיני דברים . לא הייתי רוצה לגדל ילדה, או לגדול כילדה, שכל הזמן מקבלת מחמאות על מה שהיא עושה, וגדֵלה להיות אישה בוגרת שממשיכה לחפש אישור מהסביבה, ואז אם במשך חמש דקות אף אחד לא מוחא כפיים, משהו לא תקין . אני רגילה לחשוב על יהדות כעל משהו שמושך דווקא לקולקטיביות : תפילה במניין, מנהגי ניחום אבלים, עירוב, כל הדברים שמצריכים להיות חלק ממשהו גדול יותר . בעיניכם דווקא האינדיווידואליזם הזה, כמו שאתם מתארים אותו, הוא יהודי ? ואדים : זה לא או-או . זה גם וגם . ובראש ובראשונה, אנחנו לא צרי- כים לקבל אישור מאף אחד על היהדות שלנו, היא שלנו כמות שהיא, ואנחנו לא צריכים לנסח אותה או לתמצת אותה, וגם אי אפשר לעשות זאת . אני זוכר שאחרי שסיימתי שירות צבאי ועב רתי לירושלים ללמוד בעברית בהר הצופים, הייתי היחיד באולם- שלא סרג או חבש כיפה, כי החוג למדעי היהדות הוא מין סניף מוגדל של בני עקיבא, כאילו זה "שלהם" . גם אז וגם היום אני אומר – זה גם שלי . ואי אפשר להשטיח את זה או לרדד את זה למשהו אחד, זה עושר, ושורשים . מארינה : כשנישאתי , סבתא שלי הייתה צריכה להתלוות אליי לר- בנות כדי לקבל אישור על היהדות שלה . מבחינתי, זאת היה מעמד מאוד מתוח, שאיזשהו בחור צעיר – אגב, רוסי שחזר בתשובה – שואל את סבתא שלי, שהיא ניצולת שואה, שאלות כדי לב דוק אם היא מבינה יידיש . במקרה המוח המבריק שלה שלף משהו- מגיל ארבע, שדיברו אליה יידיש, אבל זה כאילו היה אמור להוכיח לבחור הצעיר הזה, שלא ידע כלום ממה שהיא ידעה בחייה, שהיא אכן יהודייה, והוא אמור לאשר את היהדות שלה . זאת הייתה סצנה מאוד קשוחה ובלתי נסלחת . ואדים : ומבחינתנו, זה עיוות של היהדות . כלומר ההוויה היהודית שלנו והזהות לא בהכרח עוברות דרך בית כנסת, והן לא צריכות אישור של אף רב . לא דרך בית כנסת, אבל אתם יכולים להגיד מה כן ? ואדים : אני מודה שאני לא רוצה, כי אני חוֹוֶה את זה עוד פעם איפשהו על התפר בין, רגע, אז בואו תאשרו לנו שאתם יהודים טובים, או רגע, בואו נסתכל לתוך הכלוב הזה של גן החיות של היהדות הסובייטית . מארינה : זה גם סטריאוטיפי, ולא בהכרח משקף, בטח לכל אחד יש את התמונה שלו . אני שואלת כי אני מרגישה שעבור מישהי חיצונית כמוני ליהדות הסובייטית, זה נשאר נורא אמורפי . ואדים : אז צאו ולמדו, אבל אל תסתכלו עלינו במבט החיצוני הזה, שבו אנחנו מין חיה משונה שצריך לפענח . מארינה : אני אגיד שבעיניי העיקר הוא השיח עם הדברים . ואדים הוא זה שמנחה אצלנו בבית את כל החגים, ובכל פעם הוא מביא

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר