|
|
עמוד:77
אופקים | 77 י ה ד ו ת ו ז כ ו י ו ת ה פ ר ט : ח מ ש פ ר ס פ ק ט י ב ו ת | "דקה", ויש בזה משהו . יהדות שהצליחה תמיד להסתגל למציאות משתנה ולשמור את עצמה על במת ההיסטוריה . חזרה לנמל הבית קשה לי לתרגם את המחשבות הללו לקונפליקט המאוס בין דת למדינה . אולם אני מבקשת לומר שיש כוח גדול ביהדות פרטית, יהדות שהיא גם פרטיות . זו יהדות שאף אחד לא יוכל לקחת, גם אם ינסה . הכי חשוב : זו יהדות שאינה יוצאת למסעות "מגן דוד" של הפצה או השתלטות, כי היא יודעת את הטעם המר המופק ממזיגה של אמונה, אידיאולוגיה ושאיפות בלתי מרוסנות לשלטון . הללו הן כמו משקאות חריפים שיודעי ח"ן יודעים שאסור לער בבם . אנחנו רואים את הצעירים חסרי הניסיון, שיוצאים לבלות,- ולא יודעים ממה להימנע כשהם שותים . השילוב של שיכרון הכוח עם שיכרון הדת יוצר אנטי-דת, אנטי-פרט . כשמדברים על ההת נגשות בין היהדות ובין זכויות הפרט, אני נזעקת להגיד : אבל יש- יהדות אחרת, שמבחינתה הסתירה הזאת לא קיימת כלל, כי היא צומחת מן הפרטי והולכת אל הפרטי . מנגד, אני שומעת קולות אחרים, כמו זה של ידידי האינטלטואל סמיון פריז'סקי, הקובל על שתיקת הבוהמה היהודית במוסקבה בתקופה שבה פוטין צבר כוח ברוסיה . הוא סבור שחשוב לפרק את הפרדיגמות הגלותיות ולהיות מעורבים יותר אזרחית גם בישראל . דור הפעילים החברתיים העוסקים בתרבות של יוצאי ברית המו עצות לשעבר יצטרך לענות על שאלות קשות : האם דרכה של- יהדות זו היא דרך ליחידים או שהיא יכולה בכל זאת להצמיח מתוכה תנועה פוליטית רבת-כוח ? האם בכלל ניתן לדמיין כוח פו ליטי אחד למגוון רחב כל כך של סיפורים ? ושאלת השאלות : מה- יתחולל בתוך הרִיק אם נחליט להיצמד לאותה יהדות פרטית ונג לגל עיניים שוב כאשר ההיסטוריה מתרחשת אל מול עינינו ? האם- לא נסתכן בכך שנתגלגל יחד איתה למַטה ? אני מתבוננת על תהליכי החשיבה של המעגלים הליברליים ביש ראל היום ומזהה את שיקופן של השאלות הללו : האם מכוח הפרט- ניתן לצאת לרחובות ? האם הציונות והיהדות שאנחנו רואים כיום הן אבולוציה מתבקשת של מה שחלמו עליו בחופי אודסה, או שהן ספינה שעזבה את הנמל והפכה לספינת שודדים ? האם ניתן להח זיר את הספינה לנמל הבית שלה, במובן העמוק ? - אני מבקשת להציע כי מרחב הבית עשוי להיות נמל הבית שלנו ; מקום שבו מתקיימת יהדות פרטית יותר, שאוחזת בתקווה משי חית, אבל לא נותנת לה להשתלח משוללת רסן . - ד"ר אלכסנדרה מנדלבום קופייב היא עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן וחברה ב"לובי המליון" . היהדות שלי חסרת נחת, והיא נושאת את חוסר הנחת שלה בתוכה ולא מבקשת לסדר את המציאות בצורה אחרת וכפויה . בים הצעקות הרעיוני של מדינת ישראל, זו יהדות שאומרת : "מה שיהיה יהיה"
|
|