|
|
עמוד:70
70 | אופקים החובה על רועי ישראל . . . לעשות למען מניעת רציחת נפשות במסווה רפואית, לעמוד על המצפה ולהזהיר על העניין החמור הזה, ולא לתת מנוח למבצעי רצי חות כאלה . . . [ כוונתו לרופאים מבצעי ההשתלות ] . 5- ולדנברג לא היסס להביע את חשדנותו כלפי הרופאים, כשתיאר את מניעיהם לביצוע ניתוחי ההשתלות : "וטחו עיניהם של רופאים אלה לראות נכוחה כי מוות בסיר התבשיל הרפואי הזה, בהריגת 'התורם' ובהרי סת ה'נשתל' [ . . . ] המצפון שלהם לא התעורר, ולא גרם- להם שום נקיפת לב, ובלי כל הרהורי חרטה מקשיחים את ערפם לחזור על משגם הגס והמזעזע, ואורבים ומחטטים בכל בתי-החולים למצוא טרף אדם נוסף להקריב על מזבחם הרפואי, תחת שמות נרדפים של 'תורמים' ו'מסכימים'" . פסיקות ברוח זו פרסמו גם הרב משה פיינשטיין והרב איסר יהודה אונטרמן בתחילת עידן ההשתלות, וכעבור זמן הרב שמואל הלוי ווזנר, 6 ובכולן ניכרת השפעתם של שיקולים מטא-הלכתיים וחוץ- הלכתיים, כמו דחיית ממצאי המדע המודרני ודבקות בידע המדעי של חז"ל, חשדנות בממסד הרפואי וברופאים המשתילים, תפיסות נטורליסטיות הרואות בשלילה כל התערבות בבריאה האלוהית ועוד . העמדה השמרנית המתנגדת להשתלות איברים משקפת את האופן שבו המסורת היהודת עשויה להתנגש עם הקִדמה הטכנולו גית ועם ערכי ההומניזם, עד כדי מניעת האפשרות להצלת חיים . - אולם מדובר בעמדה המבוססת על בחירות פרשניות מסוימות לטקסטים ההלכתיים הקדומים, ובכוחה של בחירה בחלופות פרשניות אחרות לקדם ערכים העולים בקנה אחד עם ההומניזם ולהעצימם . ואמנם, לצד הפסיקות המחמירות קיימים בספרות ההלכה, כבר בתחילת עידן ההשתלות, ובהסתמך על אותם מקורות מהמסורת היהודית, קולות מנוגדים, הרואים בהשתלות איברים מצווה גדולה של הצלת חיים, שמי שנמנע ממנה עובר על איסור "לא תעמוד על דם רעך" . כך היא, למשל, פסיקתו מעוררת ההשראה של הרב שלמה גורן, שנכתבה בתחילת שנות השמונים : 5 . הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר , יז, סו . פסיקה זו נכתבה בשנת ,1987 יום לאחר פרסום פסיקת הרבנות הראשית לישראל להיתר ( עקרוני ) של השתלות לב . 6 . ראו למשל את דברי הרב פיינשטיין כי "שתילת הלב שהתחילו הרופאים לעשות בזמן האחרון הוא רציחת שתי נפשות ממש" ( הרב משה פיינשטיין, אגרות משה , יו"ד, ח"ב, סימן קעד ) , והתנגדותו של הרב אונטרמן במאמר שכתב בנושא : אונטרמן, "בעיית השתלת לב הלכה", נועם , יג, א, ח ( תש"ל ) . וכן פסיקתו של הרב שמואל הלוי ווזנר ( שמואל הלוי וואזנר, "בענין השתלות לב", בשבילי הרפואה – הרפואה לאור ההלכה והשקפת היהדות , ח, יב ( תשמ"ז ) ) . כאשר קיימת לפנינו בעיה של הצלת חיי אדם אחר ע"י השתלת כבד, לב או כליות, בוודאי שדי במוות של המוח כדי לקבוע את מותו של התורם ולהתיר הוצאת איברים ממנו [ . . . ] העיקר בזה . . . הוא משום דכתיב 'וחי בהם' ולא 'שימות בהם' וכו' . שלא יוכלו לבוא בשום עניין לידי מיתה בגלל שמירת התורה והמצוות [ . . . ] לכן בנוגע להשתלת איברים חיוניים, מכיוון שבידינו להציל חיי אדם שהוא חולה אנוש על ידי ההשתלה, ומצד אחר התורם הוא במצב שעפ"י ההלכה הברורה בניגוד לגישה הרואה ברפואה אנושית ערעור על האמונה באלוהים והתערבות אסורה בהנהגתו את סדרי העולם, מצטט הרב גורן את הקביעה התלמודית, "ניתנה רשות לרופא לרפא", כביטוי לתפיסה המנוגדת, שלפיה מצופה מהאדם להיות אקטיבי בעולמו של אלוהים, לפתח וליצור בו מתוך אחריות
|
|