|
|
עמוד:34
34 | אופקים בישראל, חקיקתו של חוק היסוד "כבוד האדם וחירותו" בשנת 1992 הייתה חלק מניסיון של החברה הישראלית לגבש תשתית ערכית משותפת ובסיס לנורמות התנהגות, שיחולו על החב רה כולה . הסמכתה של החירות דווקא ל"כבוד האדם" מעידה כי- במתח שבין שוויון ריק מהקשר – למשל, שוויון בזכות להעסיק עובדים בתנאים מפלים – ובין שוויון הנטוע כחלק מכבוד האדם הסגולי – ולפיכך אוסר, למשל, על העסקה בלתי הוגנת מלכתחי לה – החברה הישראלית הכריעה לטובתו של האחרון . הליברליזם- הישראלי הוא ליברליזם הומניסטי, שכבוד האדם מצוי בבסיסו . בכך הוא ממשיך בראש ובראשונה את המסורת היהודית . "חביב אדם שנברא בצלם" ( משנה אבות, ג יז ) , קובעת המשנה, ובמקום אחר : "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ( משנה אבות, ב י ) . השופט מנחם אלון ניתח זאת כך : בעולמה של היהדות, המקור לזכויות האדם, על גווניהן ופרטיהן, יסודו ברעיון היסוד של בריאת האדם בצלם אלוקים ; ומכוחו של רעיון יסוד זה גופו, מדו בר גם – ואולי בראש ובראשונה – על חובות האדם,- שכשם שכבוד האדם וחירותו זכות הן, כך כבוד האדם וחירותו חובה הן . 3 במילים אחרות, לא רק שיש לאזרחי ישראל ה זכות לכבוד האדם, אלא יש להם ה חובה לכבוד, כבוד עצמם וכבוד זולתם . עבור היהודים שבהם, זוהי קודם כול חובתם היהודית, ועבור כולם זוהי גם חובתם האזרחית, החוקית . אם נשוב אל הרופאה, הרי בשם זכותה לחירות או בשם "כבוד האדם הסגולי" שלה ( הזכות לזהות דתית ) , היא שללה את זכותנו לשוויון ואת "כבוד האדם הסגולי" שלנו, וספציפית את הזכות "לא להיות מושפל על ידי קבלת יחס המַבנה אותו כבעל ערך פחות מבני אדם אחרים" . זוהי פעולה שאינה לגיטימית במסגרת הלי ברליזם ההומניסטי, שהליברליזם היהודי-ישראלי הוא חלק ממנו . - הרופאה בחרה מתוך תפיסת העולם הליברלית בחירה סלקטיבית של ערכים שהתאימו לצרכיה, ושמטה את חלקי הליברליזם שה תנגשו עם השקפותיה . כך היא יצרה מעין סוס טרויאני של עמדה- הנדמית כליברליזם, המשמיעה טענות של ליברליזם, אך למע שה היא חותרת תחתיו באופן מובהק . זהו מהלך מתעתע, מכיוון- שבאופן אינטואיטיבי וכמעט כאינסטינקט, הליברל או הליברלית מבקשים לאפשר לעומדים מולם את החירות המרבית ואת כבוד האדם המרבי . לפיכך הם עשויים להתבלבל לרגע ולחשוב כי החי רות להפלות היא אכן חלק מן החירויות שהליברליזם מציע . כך- 3 . בש"פ 92 / ,2145 "מדינת ישראל נ' ויקטור גואטה", מו ( 5 ) 704 ( 1992 ) , עמ' 725 - 724 . 4 . ראו למשל : נשמת אברהם , כרך ד, אבן העזר, סימן א ס"ק ג ( עמ' קפא ) . קרה אף לי עצמי . יום אחרי המפגש עם הרופאה, בעודי מטולט לת ומזועזעת, התקשרתי לחברה טובה לשתף אותה, ואמרתי לה : - "אבל יש לה זכות לא לטפל בנו, זה נוגד את האמונה שלה . אם אני ליברלית אמיתית, אני צריכה לקבל את זה" . החברה נזפה בי, "זה בדיוק מה שהיא רוצה שתחשבי, אבל את מתבלבלת" . אכן התב לבלתי . הדברים שמובאים כאן הם ניסיון למנוע בלבולים נוספים . - ליברליזם אכן פירושו חירות, אך כזו עם מגבלות . טענות ליברליות שפוגעות בשוויון או שפוגעות בכבוד האדם – אין הן ביטוי של ליברליזם, אלא סוס טרויאני שמטרתו להשאיר מיעוטים שונים חשופים לפגיעה, לביזוי ולאפליה פרטית ומוסדית . חלק חמישי : יהדות באופן מצער לחלוטין, עילה מרכזית החוזרת ומשמשת אנשים וגו פים פוליטיים כסיבה להתנהגות פוגענית כלפי מיעוטים ופרטים- בחברה – היא היהדות . הדיון בעניין אמנם משני בחשיבותו יחסית לדיון הקודם על הצד הליברלי והאזרחי של הזכויות, שכן עשרים אחוזים מתושבי מדינת ישראל אינם יהודים, וזכויותיהם לחירות, לשוויון ולכבוד אינן תלויות בפרשנות כזאת או אחרת של היהדות . אולם עם זאת, לאור מרכזיות השימוש ב"יהדות" כסיבה, יש לדון גם בה ולפרקה . כך ניסחה זאת הרופאה : "ישנן פעולות הנוגעות בשורש האנושיות כיצירת חיים והפסקת חיים, הנוהגות לאו דווקא לפי אמות המוסר של התורה" . הרופאה מציגה את חוסר "יכולתה" לטפל ב"אמות המוסר" של התורה, דהיינו, אין כאן הלכה אלא מטא-הלכה, הרוח המוסרית הנושבת בתוך ההלכות עצמן . לדידה של הרופאה, אותה מטא-הלכה היא חד-משמעית, וידיעתה של הרופאה את הרובד המטא-הלכתי היא מוחלטת . על כך יש לומר שני דברים, ראשית, טענתה שגויה מבחינה הל כתית . לא בכדי היא נאחזת ב"מטא-הלכה" מומצאת, שכן בעו- לם ההלכה עצמו ניתן להתיר הזרעה בנשים לא נשואות . 4 במילים- אחרות, מקורה של השקפת העולם שלה הוא בהיסגרות לכתחי לה לאפשרות זאת, בשמרנות שאינה דתית אלא חברתית, אולם- נתלית באצטלה דתית כדי לקבל לגיטימציה שלא ניתן להתווכח איתה ( שכן "התורה ציוותה" ) . שנית, ועקרונית יותר, עמדה יודעת-כול היא עמדה לא יהודית לכתחילה, שכן היהדות עומדת על הספק, על ריבוי הדעות, על המחלוקת . כזכור, כאשר המשנה מתבקשת לנמק מדוע אם "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", הלכה בכל זאת כבית הלל, היא מסבירה, "מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי , ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" . במילים אחרות, בית
|
|