|
|
עמוד:33
אופקים | 33 ה ח י ר ו ת ל הַפְל ו ת | ר ב ק י ר ו ז נ ר התנגשות, היא מכריעה לטובת עולם התורה . את זכותה להכריע כך, וזוהי נקודת המפתח, היא משליכה על העולם הליברלי, שמקנה לה את הזכות, לדבריה, להיות לא-ליברלית . 1 הרופאה נוקטת בחירה סלקטיבית של ערכי הליברליזם, מתוך אחיזה במה שמשרת את השקפת עולמה והשמטה של מה שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסותיה . שכן למעשה, שני ערכים ליב רליים ניצבים כאן זה מול זה . האחד הוא ערך השוויון – במק- רה זה בקבלת טיפול רפואי, והאחר הוא ערך החירות – חירותה- של הרופאה לדבוק באמונותיה . על פי התנהגותה בפועל כמו גם על פי הודעתה, נראה שלדעתה, חירותה-היא קודמת למחויבותה למתן טיפול שוויוני לכלל המטופלות . אולם יש כאן כשל פני מי . הניסיון להצדיק בעזרת הליברליזם את הזכות להפלות, עומד- בניגוד יסודי לליברליזם עצמו . כך הם הדברים גם באשר למקרה של העיתונאי ארנון סגל, אשר בחר להתנות את תרומת כלייתו ליהודי בלבד, בטענה ל"זכותו" ( הליברלית ) לעשות כן ; כך הוא הדבר באשר ל"זכותם" של בעלי אולמות או דירות שלא להשכי רם ללהטב"קים, לערבים, לחרדים או לכל קבוצה אחרת ; כך הוא- הדבר בנוגע לשימוש במשאבי טבע ( דוגמת נחל האסי ) ועוד . לנוכח השימוש הנרחב בכלי זה, של החירות להפלות , אבקש להרחיב את אי-היתכנותו במסגרת תפיסת העולם הליברלית בכלל, ובמסגרת הליברליזם היהודי-ישראלי בפרט . חלק רביעי : כבוד האדם וליברליזם הומני הליברליזם, שנולד כנגד דיכוי של פרטים ושעבודם על ידי מנגנו ני השלטון, מציב במרכזו את החופש מכפייה מכל סוג שהוא, או- במילים אחרות : את החירות . אולם אל הזכות לחירות מתלווה תמיד השאלה – חירות למי ? ועל חשבון מי ? חירות בלתי מוגבלת מולידה אלימות והשתלטות של החזקים על חשבון חירותם של החלשים מהם . לפיכך, לצד הבטחת החירות נוצרו כללים וחוקים המגבילים את חירות הפרט כדי להגן גם על הזולת ועל הסדר החברתי . בראשית דרכו של הליברליזם נתפס השוויון כערך ההגון ביותר להגבלת החירות, שכן בעוד החירות היא המשאב האנושי היקר ביותר, השוויון נועד להבטיח כי כל בני האדם ייהנו ממנה במידה שווה . בקיצור, ניתן לכנות זאת "שוויון החירות" . עם זאת, במהלך השנים התברר כי נוסחה זו יוצרת עיוותים קשים, שכן היא אינה נוגעת בנסיבות האופפות את חירותו של האדם ואת יכולתו לממשה . כך, למשל, הליברטריאניות היא תוצר של השקפת 1 . עוד יש לומר כי בעודה תובעת את זכותה לזהות, היא מבצעת פעולת מחיקה של זהותנו . משפט הפתיחה של הודעתה מכיר כביכול בפגיעה בנו, אולם ממשיך אותה מניה וביה : "אני מאוד מצטערת שגרמתי לך או לחברתך חוסר נעימות" . היא מאוד מצטערת, אך באמצעות הבחירה במילה "חברה" כדי לתאר אותי, הרופאה מוחקת את זכותנו לזהותנו כזוג נשים . אני איני "חברה" של הילה, והיא לא חברה שלי, אנחנו בנות זוג . כמובן, אין זו מחיקה של שתינו בלבד, אלא של קיומה של זוגיות תקפה מסוג זה בעולם בכלל . אם אין לדבר מילים – ומבחינתה אין לו – הרי אין לו קיום . 2 . לדיון על הדמיון, השוני והמתח בין חירות, שוויון וכבוד האדם הסגולי, ראו בהרחבה : אורית קמיר, "מדוע עדיף ( שוויון ) כבוד האדם על שוויון החירות ? משמעויותיה החברתיות של הבחירה הישראלית בכבוד האדם הסגולי כערך יסוד", המשפט יג ( תשס"ט ) , עמ' 263 - 288 . עולם כזאת, התובעת מינימום של התערבות המדינה, ובכך מאפ שרת חירות לחזקים לדאוג לעצמם, ו"חירות" לחלשים להישאר- בחולשתם . לאור חולשה בולטת זו וחולשות נוספות, לאחר מלח מת העולם השנייה עלה הליברליזם ההומני, אשר לצד השוויון כמ- גבילהּ של החירות, הוסיף גם את "הכבוד הסגולי" של האדם, הכו- לל זכויות יסוד שונות ובהן הזכויות לא לרעוב, לא לקפוא מקור,- לא לסבול אלימות, לא להיות מושתק ולא להיות מושפל על ידי קבלת יחס המַבנה אותו כבעל ערך פחות מבני אדם אחרים . לצד הלאווים, כולל כבוד האדם הסגולי גם ערכים חיוביים, מינימליים אך קריטיים : חופש הבחירה וההגדרה העצמית . כבודו הסגולי של כל האדם הוא אפוא הבסיס לזכויותיו לרכוש השכלה בסיסית, לדבר בלשונו, להחזיק באמונותיו, לממש את מיניותו וכיוצא באלה . מטרתו של הכבוד הסגולי היא לקבוע רף תחתון להתנהגות בין-אנושית, וכמו במקרה של השוויון, כך גם בעניין כבוד האדם הסגולי : החירות נמצאת בלבו, אך גם קובעת את גבולותיו . היא מתאפשרת עד לנקודה שבה היא עלולה לפגוע בכבודו הסגולי של הזולת . 2 לא רק שיש לאזרחי ישראל הזכות לכבוד האדם, אלא שיש להם החובה לכבוד, כבוד עצמם וכבוד זולתם . עבור היהודים שבהם, זוהי קודם כול חובתם היהודית, ועבור כולם זוהי גם חובתם האזרחית, החוקית
|
|