|
|
עמוד:56
56 | אופקים הישיבות במעמד "תורתו אומנותו" בשנת 2012 החריף עוד יותר תחושה זו . לאור כל זאת, ברור שגם אם החרדים אינם מובילים את הרפורמה במערכת המשפט, הם אינם מצטערים על המהלך שנועד להח ליש ולהגביל אותה . בשל העובדה שהחרדים עצמם כמעט אינם- נזקקים למערכת המשפט, הם גם מתקשים להבין את חשיבותה עבור כלל האזרחים, ובוודאי שאינם מבינים מה גורם לאזרחים כה רבים לצאת ולהיאבק על עצמאות בית המשפט . דין "מוסר" לרשויות לאדם החרדי יש קושי גדול לפנות גם לרשויות אחרות במקרים של עוול או פגיעה, כדוגמת משטרת ישראל, העירייה, גורמי רווחה וכדומה, מפני שפעולה זו נתפסת כבגידה בקהילה . החרדים מבק שים להסדיר את ענייניהם באמצעות מנגנונים קהילתיים, נטולי- כוח וסמכות פורמליים . המונח המפורסם ביותר בהקשר זה הוא "מוֹסֵר", אדם המוסר את חברו לידי אחרים, בדרך כלל לא-יהודים . "מוסר" היה כינוי גנאי ידוע לשמצה לאורך הדורות, שעל חומרתו ניתן לעמוד מדברי הרמב"ם ( הלכות חובל ומזיק ח, ט - י ) : “אסור למסור האדם ביד עובד כוכבים . . . וכל המוסרו ביד עובד כוכבים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא . מותר להרוג המוסר בכל מקום, ואפילו בזמן הזה" . מרבית החרדים מבינים שרשויות החוק במדינת ישראל אינן בגדר "עובדי כוכבים", וכי הגשת תלונה על פגיעה ברכוש, בגוף או בנפש, על עבֵרת בנייה, על אלימות במשפחה או פגיעה מינית – איננה מעמידה את המתלונן בהגדרה ההלכתית של "מוסר" . אולם בסופו של דבר, הדעה הרווחת היא שאסור לפנות במקרים אלו לרשויות, וכי מי שחש נפגע צריך לנסות להסדיר את הדברים בתוך הקהילה, על ידי רבנים, אנשי ציבור, אנשי טיפול חרדים וכדומה . אברהם גיא ברכיל, מתוך : מעשיות משבע ארצות, ,2006 אקריליק על נייר
|
|