|
|
עמוד:11
| 11 ואנקמה נקמות ה׳", "ישמח צדיק כי חזה נקם״, ״לעשות נקמה בגויים״, ו"דם עבדיו ייקום״ . אחד מפסוקי הנקמה הפופולריים שהפכו להמנון קאנוני המזוהה עם הימין הקיצוני, הוא מילותיו האחרונות של שמשון רגע לפני שמוטט על עצמו ועל שוביו הפלשתים את המקדש שבו הוצג לראווה : "ויִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זִכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" ( שופטים, טז, כ"ח ) . את הקריאה הזאת, שהפכה גם לשיר, הלחין המוזיקאי דב שורין לאחר רצח בני הזוג אפרת וירון אונגר בשנת 1996 בעמק האלה, האזור שבו חי ופעל שמשון . עם השנים הפך השיר ללהיט חתונות, בעיקר של נערי גבעות, הנוהגים לרקוד לצלילי הפסוק כשהם מניפים סכינים ולעיתים גם רובים או אקדחים . אבולוציה נוספת שעבר הפסוק התנ"כי בקרב פעילי ימין הוא החלפת ה"פלשתים" ב"פלסטינים" . בהמשך נוסף גם צמד המילים "יימח שמם" לסוף הפסוק . ריקוד בחתונה עם סכינים שלופות ורובים מונפים נראה כמפגן של חוסר טעם ברגע מרגש של בניין משפחה, וכמה רבנים בציונות הדתית התנגדו לביצוע השיר בחתונות . ועדיין, מדובר בעניין אישי של בעלי השמחה, והפולמוס סביב המנהג כלל בעיקר שיח פנימי במגזר הדתי . כמה ימים אחרי שהשב״כ עצר חשודים בפיגוע ההצתה בכפר דומא סיפר לי מקור שבחתונה של נער ונערת גבעות, המוזמנים הניפו בזמן ביצוע השיר את תמונתו של עלי דוואבשה, הפעוט שנשרף בשנתו בכפר דומא, כשהם דוקרים אותה בסכינים . לשאלה המסקרנת איך הגיע התיעוד הדרמטי לידי נגיע בהמשך הספר, אבל אני זוכר את הבחילה שאחזה בי כשנחשפתי — כמה ימים לאחר שקיבלתי את המידע הראשוני — לתמונות החתונה . החיוכים, שאגות השמחה, הלהט האקסטטי של החוגגים את חתונת חברם, בזמן שבידיהם תמונתו של התינוק, מודפסת על דפי A4 ונדקרת שוב ושוב — ריסקו את רוב מה שחשבתי, או רציתי לחשוב — על הפלג הכי קיצוני של נוער הגבעות לאחר ההצתה הקטלנית . האמנתי שהמציתים תכננו לשרוף בית כדי להטיל אימה על יושבי הכפר, וכדי להעביר מסר באמצעות בקבוק תבערה וגרפיטי . האמנתי
|
|