|
|
עמוד:12
גלויות מהמוסד 12 מיוחדים" . שתי המילים האחרונות ביטאו מרחב עצום של פעילויות, שאינן משויכות כלל לתחום המודיעין במשמעותו הצרה . הוא כולל איסוף ידיעות במובן המצומצם של המושג, ובעקבותיו פעילויות מבצעיות ומגוונות המשרתות את צורכי המדינה מחוץ לגבולותיה . איסר הראל מונה לראש שירות הביטחון הכללי בשנת 1948 , בדרגת סגן אלוף בצה"ל, ובשנת 1952 מונה לראש המוסד השני בהמלצת קודמו, ראובן שילוח . הוא שירת בתפקיד ראש המוסד אחת- עשרה שנה ובאותה עת נשא בתואר הממונה על השב"כ שלראשו התמנה עמוס מנור . במשך עשור ויותר עיצב איסר הראל את דרכי הפעולה של שני הארגונים בהיותו עומד בראש שניהם . במצב זה יכול היה הראל לאחד כוחות בין שני הארגונים למטרות מבצעיות ייחודיות, ולמעשה לבצע כל פעולה מבצעית שראש הממשלה דוד בן-גוריון הטיל עליו . לכן, בפועל הוא פיקד על שני ארגונים . על רקע זה התאפשר לראש הממשלה להטיל על איסר שני מבצעים, שבאחד מהם השתתף ארל'ה . בשנת 1957 עלתה ארצה מפולין משפחת שוחמכר, שני הורים ובן צעיר . עקב נסיבות כלכליות הופקד הילד יוסל'ה לתקופת מה בידי סבו נחמן שטרקס, חרדי מחסידי סאטמר בירושלים, והוא סירב להחזירו להוריו . המדינה נקטה באמצעים משפטיים כדי לאלץ את הסב להחזיר את הילד להוריו, אך הוא סירב גם אחרי שנכלא על פי הוראת בית המשפט העליון . ביוני 1960 הוברח הילד ותחילה סברו שהוא מוחזק אי שם בארץ . בשנת 1962 הורה ראש הממשלה לראש המוסד לפתוח במבצע לאיתור הילד . הראל גייס את כל יכולותיו למבצע, הן בארץ והן בחו"ל . עובדי מוסד התחפשו לחרדים ופעלו בישראל ובחו"ל . בחו"ל הפעיל הראל את יעקב כרוז, בכיר המוסד ששירת בפריז, ואת יהודית נסיהו, אותם ארל'ה מזכיר בספרו, כמי שפעלו בשטח בצוותא . לבסוף אותר החטוף אצל משפחה יהודית מחסידי סאטמר בניו יורק בסיוע רשמי אמריקאי והילד הוחזר לישראל . הסבא שיזם את החטיפה
|
|