להגיע לנושאים הישראליים

עמוד:9

שהסוציאליזם אפשרי, כלומר, שפועלים חייבים להיות, מבחינה היסטורית, נושאי ההגשמה של הסוציאליזם . אך לצערי, נושא ההגשמה יכול גם הוא להכזיב . הבעיה של הסוציאליזם ­ כמוה כבעיית ישראל . יש לנו בישראל טרייד­ יוניוניזם מפותח היטב, כמו בכל המרינות הדמוקרטיות . אבל סוציאליזם אינו זהה עם טרייד­יוניוניזם, וגם זאת בניגוד להנחה של מארכס שההוויה תקבע את התודעה ושהפרולטריון האמיתי שהוא פועל שכיר במשק הקפיטליסטי, הוא הנושא הנאמן של הגשמת הסוציאליזם . לצערי, אין זה מובן מאליו וזה לפעמים גם יכול להיות בדיוק ההיפר . אני חסיד של איגוד מקצועי, משום שאני נגד אבק­אדם . בני אדם חייבים להיות שייכים, מאורגנים . אני חושב שאסור להעמיד אדם לא רק מול קפיטליסטים מנצלים אלא גם מול ביורוקרטיות ומימסדים קשוחים . ודי למדתי על כך מנסיון החיים שלי, כשהייתי כחבר ממשלה בצד השני של המתרס, כביכול, כמעביר, ונוכחתי לדעת עד­כמה הביורוקרטיה הממשלתית יכולה להיות קשוחה כלפי העובדים שלה . ולכן טוב הדבר שיש איגוד מקצועי, גם במשק הציבורי . אבל חובה להבין כי המלחמה המקצועית­המעמדית בימינו שינתה את דמותה . מלחמה במעביד ציבורי, בממשלה דמוקרטית, היא לא מלחמת המעמדות הקלאסית . את זה צריך תמיד לזכור . ולכן, גם כשמחייבים קיומו של איגוד מקצועי ­ מותר למתוח עליו בקורת חברתית . כאשר השרותים הציבוריים הם ממלכתיים, יש בדרר הטבע לאיגוד המקצועי עוצמה אדירה : אם משביתים את שירותי הבריאות או את שירותי החינור או את הנמלים ­ איזו ממשלה תוכל לעמוד מנגד ? עומדים חורש, חודשיים, שלושה חודשים . בסופו­ של­רבר נכנעים . לכן עצתי לחברי השרים היתה תמיד לגמור את המו"מ לפני השביתה . זה תמיד יותר זול לקופת המדינה . לאיגוד מקצועי במשק ציבורי יש כוח לחץ המנוצל לעתים לרעה ­ בעוד אשר פועלי הייצור נחותים, ולא במקרה . וכך קורה שדוקא הפרולטריון במשק התעשייתי הפרטי הוא המפגר בשכרו אחרי הפקיד בשרות הממלכתי, וכי איזה כוח לחץ יש לו ? כאשר משביתים מפעל תעשייתי שמייצר ליצוא ­ על מי זה משפיע ? איזה עתון כותב על זה ? ואולם, ההורים מתקוממים כשיש שביתה של מורים, וחקלאים כשפועלי הנמל סוגרים את הנמל, וכל הארץ תקום כאיש אחד אם יושבתו תחנות­הכוח . אני חושב שגישה סוציאליסטית אמיתית, שהיא לא טרייד­יוניוניסטית, צריכה לחפש פתרון לפיגור בשכר עובדי הייצור דוקא במשק הפרטי, בתעשיה הפרטית . צריכה להיות סולידאריות כלל­לאומית עם פועלי הייצור, על­ידי מדיניות ממלכתית שמצטרפת למאבק האיגוד המקצועי בתעשיה הפרטית . המדינה צריכה, למשל, לסייע לאיגוד המקצועי בהנחות מס על עבודת משמרות, בשכר עידוד, במסלולי השתלמויות על חשבון המדינה והמעסיקים גם יחד, מפני שאחרת תמיד יפגר הפועל בתעשיה, גם לייצוא החשוב כל כך לכולנו ­ אחרי העובד במשק הציבורי אשר לוחם את "המלחמה המעמדית" במעסיק הציבורי . במיוחד, שבארץ הפרולטריון התעשייתי הוא ברובו יוצא ארצות האיסלם והתהליכים שעברו על אירופה לא חלים עליו . באירופה הפרולטריון הוא די שמאלי ודי מהפכני . לא בישראל .

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר