ד"ר יעקב גולדשטיין, אוניברסיטת חיפה - מקומו של ארלוזורוב במדיניות היישובית-הציונית

עמוד:8

ברצוני לדון כאן רק בסוגיה של ארלוזורוב כמדינאי, כמגבש קווי יסוד בפעילות המדינית טל מפלגתו, מפא"י, ושל התנועה הציונית . לא אדון בתחומים החשובים האחרים שבהם פעל ארלוזורוב, כגון תחום הפעילות הכספית של התנועה הציונית, תחום הפעילות הכלכלית של הסתדרות העובדים הכללית ועוד . עניני בהעלאת שאלות, בעיקר בתחום המדיניות,אשר אל ניהולה הגיע ארלוזורוב בשנותיו האחרונות, ונרצח בהיותו בתפקיד הרשמי של מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בירושלים . אישיותו של ארלוזורויב נעטרה בהילה של גאוניות, אולם עובדת היותו לאגדה אינה פוטרת אותנו מהחובה לתהות על טיב הגורמים שהביאו לעלייתו בתחום המדיניות הציונית . האם היה חיים ארלוזורוב יוצר מדיניות או היה רק איש ביצוע מעולה ? האם הביא למיפנה במדיניות החוץ של התנועה הציונית בשנים 1391­ 1933 או שהיה רק ממשיך­דרר מוצלח ? בסיכום, האם מן הראוי להעמידו בשורה אחת עם אישים יוצרים ומעצבים, מסוגם של ויצמן ובן­גוריון, או לאו ? לבירור שאלה זו שומה עלינו לציין את התהליכים, שהביאו לעלייתם של חיים ארלוזורוב וחבריו בתנועת הפועלים הארץ­ישראלית לעמדות הכרעה ביישוב ובציונות . אין ספק, שבמחצית הראשונה של שנות ה­ 30 נבנה היישוב היהודי בארץ ישראל בתנופה גדולה, וגדל מפחות מ­ 200 אלף נפש לכלל 400 אלף נפש . הדבר הושג כתוצאה מגורמים שפעלו בגולה ובארץ ישראל כאחד . שנים אלו עומדות בסימן התגברותה של האנטישמיות הציבורית והאטטיסטית במזרח אירופה . בצרוף עם ההתרוששות הכלכלית והלחצים המדיניים והפיסקליים של הממשלות, יצרה אנטישמיות זאת עבור המוני היהודים במזרח אירופה מצב בלתי נסבל שדחף אותם להגירה . כל זאת כמובן בנוסף לשואה שבאה על יהודי גרמניה עם עלייתו של היטלר לשלטון . מציאות זו הביאה לגידולה הרב של התנועה הציונית בשנות ה­ 30 . מספר השוקלים לקונגרסים הציוניים בשנים 1391­ 1933 הוכפל ועלה מ­ 400 אלף בקירוב לכדי 950 אלף ! זהו גידול עצום המעיד על התפשטות ההכרה בנכונות דרכה של הציונות בפתרון בעיותיו של העם היהודי . במקביל, ארץ ישראל בשנות 1391­ ,1935 ימי תור הזהב של ארתור ווקופ, יכלה אז להענות לצרכיה וללחציה של הגולה . השילוב בין הדחייה מן הגולה לבין המשיכה של הארץ, הביא לעליה לארץ ישראל ולהתפתחותו הרבה של היישוב . זאת גם התקופה שבה מגיעה תנועת הפועלים הארץ­ישראלית, יחד עם בבי בריתה בגולה, להתעצמות בלתי רגילה ולהגמוניה בישוב ובציונות . ומפני שהנהיגה את התנועה הציונית החל משנת ,1931 נזקפו הישגי התנועה הציונית בארץ­ישראל במידה רבה לזכותה של תנועת הפועלים, ומכאן ההסבר החלקי להתעצמותה . העובדה שארץ ישראל היוותה, זו הפעם הראשונה, פתרון למצוקותיה של הגולה, בנתה את הציונות ועמה את תנועת הפועלים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא