פרופ' י. גורני, אוניברסיטת תל-אביב, המנחה

עמוד:6

ההסתדרות, לא מבוני משק העובדים, לא ממארגני המפלגות וגם לא מראשי "השומר" וה"הגנה" . יתרה מזאת, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי כמו בורוכוב; ולא איש רוח, כמעט קדוש, כעין מארטיר, כמו א . ר . גורדון; גם לא נמנה עם מורי ההלכה והמנהיגים, כמו ברל כצנלסון ויצחק טבנקיו; גם לא היה, לא הספיק להיות מנהיג מדיני סוחף, כפי שהיה בן גוריון באותו הזמן, עוד בחייו של ארלוזורוב . זאת ועוד, ארלוזורוב היה גם ביו אלה אשר לא פעם, אולי אפילו בדרך כלל, הרגיזו וקוממו נגד עצמם . ­ הוא היה יוצא­דופן בדעותיו, במידה לא קטנה ­ על רקע הנוף והשקפת העולם של תנועת העבודה . אביא רק דוגמאות ספורות לחריגתו של ארלוזורוב מן הקונצנזוס, ורק לציון : הוא ראה בעיניים אחרות את התנועה הערבית, או את ההתפרצות הערבית ב­ 1921 . הוא העריך אותה כתנועה פוליטית, כתנועה לאומית המונית . האם מוזר הדבר שדווקא א . ד . גורדון היה, בדרך משלו, בעל אותה השקפה ? היתה לו עמדה שונה מעמדת ההנהגה הוותיקה בוויכוח ובמחלוקת בענייגי "ניר", וכאן הגיע לידי עימות והתנגשות עם ברל כצנלסון, דבר שלא תמיר היה נעים; הוא לא הזדהה עם רעיונותיו של בן גוריון בעניו ה"פאריטי", בעניו המשטר לעתיד, משטר של קנטונים, ותמך ­ מתוך השקפה שלו ­ דווקא במועצה מחוקקת, שהכל שללו אותה . אחר כר, ב­ ,1932 יצא ברעיון של משטר ממלכתי, בראיית החברה הארץ ישראלית כולה ­ גם הערבים ­ כמועמדת לרפורמה, מתוך חישוב שיש למצוא אינטרס משותף עם הבריטים . בסופו של דבר, דבר שעדיין לא היה ידוע בחייו ­ המכתב לוייצמן . תוך כדי הפולמוסים הללו גם הגיע לידי התנגשות עם מנהיגי המפלגה . הוא לא היה תמים­דעות, לא רק עם "יריביו", במרכאות או בלי מרכאות, מאחדות­ העבודה בשנות העשרים; גם חבריו הוותיקים במפלגתו מפלגת הפועל­הצעיר, לא תמיד היו תמימי דעים עמו, עם זה הצעיר החצוף, שבוועידה השלישית של ההסתדרות זכה לגינוי כללי, ממאיר יערי ועד שפרינצק, על דברים שאמר בקשר לתפיסה רציונאלית של הציונות . כלומר, לא זאת בלבד שלא היה לו ייחוס של עשייה, אלא גם היה לו מעמד של "מרגיז במקצת" . אכן היה לו הקסם האישי, לארלוזורוב, וברק הכשרון שהכל הכירו בו, וגם עובדה זו ראויה לציון, שארלוזורוב אומנם היה מבקר, אבל הוא לא היה מורד הפורץ גדר . ארלוזורוב נשאר בתוך התנועה, לא היה מן הפורשים . הוא נשאר בפנים . לכן ההתייחסות אליו היתה כאל אדם מבפנים . אני סבור שבהופעתו של ארלוזורוב, נתגלו פניה האחרים של התנועה, ואולי אפשר לאמר : ארלוזורוב ייצג את פניה האחרים של התנועה . דוגמה שאולי איננה שייכת לעניין תבהיר את כוונותי . היו בתנועה הרבה מאד "אנשי דברים" ולכן

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר