|
|
עמוד:6
ההסתדרות, לא מבוני משק העובדים, לא ממארגני המפלגות וגם לא מראשי "השומר" וה"הגנה" . יתרה מזאת, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי כמו בורוכוב; ולא איש רוח, כמעט קדוש, כעין מארטיר, כמו א . ר . גורדון; גם לא נמנה עם מורי ההלכה והמנהיגים, כמו ברל כצנלסון ויצחק טבנקיו; גם לא היה, לא הספיק להיות מנהיג מדיני סוחף, כפי שהיה בן גוריון באותו הזמן, עוד בחייו של ארלוזורוב . זאת ועוד, ארלוזורוב היה גם ביו אלה אשר לא פעם, אולי אפילו בדרך כלל, הרגיזו וקוממו נגד עצמם . הוא היה יוצאדופן בדעותיו, במידה לא קטנה על רקע הנוף והשקפת העולם של תנועת העבודה . אביא רק דוגמאות ספורות לחריגתו של ארלוזורוב מן הקונצנזוס, ורק לציון : הוא ראה בעיניים אחרות את התנועה הערבית, או את ההתפרצות הערבית ב 1921 . הוא העריך אותה כתנועה פוליטית, כתנועה לאומית המונית . האם מוזר הדבר שדווקא א . ד . גורדון היה, בדרך משלו, בעל אותה השקפה ? היתה לו עמדה שונה מעמדת ההנהגה הוותיקה בוויכוח ובמחלוקת בענייגי "ניר", וכאן הגיע לידי עימות והתנגשות עם ברל כצנלסון, דבר שלא תמיר היה נעים; הוא לא הזדהה עם רעיונותיו של בן גוריון בעניו ה"פאריטי", בעניו המשטר לעתיד, משטר של קנטונים, ותמך מתוך השקפה שלו דווקא במועצה מחוקקת, שהכל שללו אותה . אחר כר, ב ,1932 יצא ברעיון של משטר ממלכתי, בראיית החברה הארץ ישראלית כולה גם הערבים כמועמדת לרפורמה, מתוך חישוב שיש למצוא אינטרס משותף עם הבריטים . בסופו של דבר, דבר שעדיין לא היה ידוע בחייו המכתב לוייצמן . תוך כדי הפולמוסים הללו גם הגיע לידי התנגשות עם מנהיגי המפלגה . הוא לא היה תמיםדעות, לא רק עם "יריביו", במרכאות או בלי מרכאות, מאחדות העבודה בשנות העשרים; גם חבריו הוותיקים במפלגתו מפלגת הפועלהצעיר, לא תמיד היו תמימי דעים עמו, עם זה הצעיר החצוף, שבוועידה השלישית של ההסתדרות זכה לגינוי כללי, ממאיר יערי ועד שפרינצק, על דברים שאמר בקשר לתפיסה רציונאלית של הציונות . כלומר, לא זאת בלבד שלא היה לו ייחוס של עשייה, אלא גם היה לו מעמד של "מרגיז במקצת" . אכן היה לו הקסם האישי, לארלוזורוב, וברק הכשרון שהכל הכירו בו, וגם עובדה זו ראויה לציון, שארלוזורוב אומנם היה מבקר, אבל הוא לא היה מורד הפורץ גדר . ארלוזורוב נשאר בתוך התנועה, לא היה מן הפורשים . הוא נשאר בפנים . לכן ההתייחסות אליו היתה כאל אדם מבפנים . אני סבור שבהופעתו של ארלוזורוב, נתגלו פניה האחרים של התנועה, ואולי אפשר לאמר : ארלוזורוב ייצג את פניה האחרים של התנועה . דוגמה שאולי איננה שייכת לעניין תבהיר את כוונותי . היו בתנועה הרבה מאד "אנשי דברים" ולכן
|
|