|
|
עמוד:11
זו היתה החברותה . בחשבון טל ימינו אין חברותה . יש מטפסים . אבל, היודעים מה זאת חבורה, צוות ? לא מעטים, במושגים של ימינו, וודאי ובוודאי לאנחותים . בוני קיסרויות בדמיונם, קיסרויותרוח, ממלכותערכים, כובשיארץ וכובשי מקום לעם היהודי במיכמני התרבות של העולם . ראיתיו תוך מאבקו הנורא על ההעפלה, בימים האפלים והדואבים של פאריס . באכזריות שהיתה אפשרית באותם הימים . היום יכולים להיות קור מקפיא, ריקנות מקפיאה ביחסי אנוש . באותם הימים היתה אכזריות צורבת כברזל מלובן . וציזלינג, ברעיונותיו, באנרגיה שלו ובהמצאותיו, בחיפושי הדרך ובמציאת הפתרונות, מרוחק ודחוק מן העשייה אוסף תמונות, מגלה אמנים וחושף אוספים נידחים ונשכחים בפינות אירופה . המשכו בעין חרוד מתי התפנה אליו ? בשעת הבדלה ? בתוך רגיעה נפשית של מלווה מלכה ? ברגעים ובשעות ובימים של בידוד והלעגה ועד לרדיפה היתה התמונה . והוא הביא אותה עטופה בבד או בנייר, מוצהבת, נפגעת וטעונה שיקום ושיפוץ . איר להעבירה ? בדואר ? באוניה ? וכסף לבולים ? כאן תמונה ולזה תמונה, וכאן ארגז . . . ואין פרוטה על הנשמה . אין פרוטה לסעודה, למתנה לאישה, לילדים ולכל הסובב אותו . ובתוך זה היתה החבורה . וכל אחד וכל אחת "כאראקטר", כפי שהיו אומרים . דמות בפני עצמו . איר שוכן אינדוידואליזם כר . מפותח, כה מיוחד וכה עיקש, בתור הרמוניה של יחד, של אהבת אחים ואחיות בריהודה, ציזלינג, ויניה, טבנקין, רמז, שפרינצק, בןגוריון, ברל . ובתוכנו פנימה, ברור השם, קיבוצ ניקים, יותר עוקצניים, יותר עיקשים, ויותר עקרוניים . כן, לציזלינג היה חוט השידרה מחומר יצוק, לא גמיש, לא נוטה עם הרוח . לבסוף זר . נשבר ושבר את לבו . פוליטיקאי גרוע לא רק לפי אמת המידה של ימינו, שאינם סובלים ברזל או בטון, גם לא פלסטיק ולא גומי . שום דבר לא סובלים . בימים ההם עמד כמגדל יצוק, ללא תנודה, ללא התכופפות, ללא הסתגלות וללא עשיית פשרה . קל לחיות עם זה ? לעיתים זה גיהינום . ומגדל זה גוהר מעליר, מעל כל הציבור שמסביבו ואתו . ואם לא הספיקה קומתו, באו הידיים ובא הקול והראש הנוצץ והעיניים הבולטות, ובאו הרעמים האלה אשר העידו על ברקים רחוקים . לא ראית את הברקים, הוא לא היה איש הברק, אר היה איש הרעם . הברק היה מרחוק . לעתים לא יכולת לעמוד בזה, היה קשה לשאת את העקרוניות, את העיקשות, את הבלתינירצות, את איהרתיעה ייקוב הדין את ההר ! לבדו, ביחידות . היה חורש את נירו שהיה מובילו, בוודאי, אל התוהו . אבל הייחוד הזה בתור החברותה, בתור המזג הזה של גישות וחוכמות ותבונות ורגישויות, ואחריות הדדית וערבות הדדית ללא סייג אלה עשו אותו בתוכנו ל"טייני", נוסח אנגלים הקוראים לכל הענקים "טייני" . שם של חיבה הניתן ל"משלנו" . 11
|
|